טראומה קטנה וחמודה

הבחורה שהציעה לי חברות בפייסבוק פרסמה היום את הצילומים מהסשן שנערך אז, ואני לא קיבלתי דבר וגם ההמחאה לא נפדתה וגם המפיקה מסננת אותי, אז השגתי את המייל של הצלם וכתבתי לו מייל מנומס בסגנון "אשמח לקבל..." - אשמח לתחוב לו חמוסים לתחת, אבל את זה לא כתבתי וזה אולי מאיר את יום הצילומים הזה באור מעט שונה, במיוחד לאור זה שעורכת התוכן שפגשתי שם לא אישרה אותי בלינקדאין. הפאקינג כותבת טורים ללמה-נט בשמונים-ש"ח-החתיכה, לא אישרה אותי. איזו טראומה קטנה וחמודה כל היום שבת הזה היה. אז אני כנראה עדיין עושה רושם רע. גם אם אני קוראת ספר במלוא השלווה באמצע כל המהומה ומרימה רגליים יחפות על הספה, כולי תצוגת תכלית של ביטחון עצמי חנוני וחמוד. על הטלי הזאת זה עבד. על כל השאר לא ומצד שני,

אם אני בתור ספק שירות, הייתי מקבלת הזמנת עבודה, מתחייבת לדד-ליין ומקבלת צ'ק ואחר כך פשוט לא מבצעת את העבודה, לא גובה את הצ'ק ומסננת את הלקוח בטלפון - המסקנה המיידית וודאי לא הייתה שהלקוח חסר ביטחון, מעאפן, שמנמן, לא מוציא שפם, לא סידר גבות, יש לו שוונצים בפן והוא לא מגניב את השועלים ואת חיות הבר באופן כללי, אלא שאני פרילאנסר פארש ולא פלא שהצלם הזה הוא 'עוסק פטור'. הוא כנראה גם פטור מהאחריות לספק סחורה. עוד צד הוא

שפ' אמר לי אתמול שיש לי נטיה מוגזמת לייחס כוונות שליליות לאנשים. למשל, ההוא. פ' אמר לגביו, שקשה מאוד להבין מה הכוונות שלו בכל הנזיפות האלו, אבל שזו לא חייבת להיות מזימה אינטר-גלאקטית לפגוע לי בביטחון המקצועי אלא פשוט אולי, מצב רוח הורמונלי או משהו (ככה הוא אמר, בחיי התורה, גם לגברים יש מחזורים הורמונליים. תגידי לי מתי שלך קיטי ואני אשלח לך זר גרדניות מהודר למשרד. אם הזר לא יהיה מהודר מספיק, תגידי לי ואני אתנצל - אני מאוד אוהב להתנצל) או משהו או משהו או משהו שלא פאקינג קשור אלי - הצלם הזה הוא פשוט כנראה פרילאנסר לא מסודר ומחר הוא יענה לך למייל ותקבלי את התמונות ההן וממילא את לא צריכה אותן, אז למה לחפש פגיעות באגו מתחת לשטיח. באמת למה.