מ', החברה הספרנית הלסבית שלי, הייתה אומרת לי דברים כמו "תצחיקי אותי" ו-"אל תוותרי עלינו" ו-"אל תוותרי לי" עד שיום אחד נמאס לי להיות הליצן שלה ואמרתי לה את זה והיא לא התווכחה יותר מדי. עד אז היינו נפגשות פעם בחודש והיה לנו ביחד נורא נורא כיף. היא הגניבה אותי, שלא כמו י'. שנים אחר כך, שנתיים או שלוש, פגשתי אותה בקינג ג'ורג' בערב שישי. הייתי בדרך לחדר הכושר לבוש בבגדים מכוערים ונעול נעליים מסורבלות ומ' - שבדיוק ילדה מתרומת זרע וטיילה ברחוב עם עוד בחורה, כל אחת מהן מחזיקה עגלה ובה תינוק כמו באיזה סרט משנות החמישים על חדוות האימהות - אמרה לי "תתקשרי אלי, מפגרת" ואני, מפגרת, לא התקשרתי אליה כי לא חשבתי שמגיע לה וזאת בשם הסימטריה הקדושה. אני זוכר מתי הסברתי לך על הסימטריה הקדושה ואיפה היינו באותו הרגע עם המכונית שלך. פרישמן ליד הפ"י. הפ"י זה כמו הר"י, רק לפסיכולוגים, שחייבים לחקות את הרופאים בכל, אפילו בשם הארגון שלהם. אני יודע, כי פעם עבדתי שם. ביננו זה בסדר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה