אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים

גורי קראה בויקיפדיה על עקרון הרצף ואחותי נתנה לנו מנשא מסוג ילקוט, אחד מעוצב שעל האריזה שלו רואים תינוק פרסומות מאושר ומחייך. כשיצאנו עם המנשא, התנפלה עלינו השכנה שכל היום מדברת בטלפון בחצר בעוד הילדה שלה עזובה בדירתה והסבירה לנו שמנשא ילקוט לא טוב לילודים בגלל משהו שקשור למפרקי הירך, שאסור לו לשבת עליהם. טוב, נשמע הגיוני וזה אחרי שהיא רדפה אחרינו ברחוב, כי היא ראתה אותנו יוצאים בלי בוציק, כי היא דמיינה שהשארנו אותו לבד (ולא עם אמא שלי למשל. כי רק היא יודעת שלא משאירים תינוק בן שבוע לבד בבית. הו, דברים שלומדים כשיוצאים לרחוב!). אחרי שכשהבאנו אותו מבית החולים, העזנו לצאת איתו לטיול של עשר דקות בסל קל, כי לא הייתה לנו עגלה ולא היה לנו מנשא, אז היא רצה אחרינו ברחוב והסבירה לנו שהסל קל לא טוב לגב של התינוק. אנחנו יודעים זאת, סליחה, רק רצינו לשאוף אוויר לעשר דקות. רצינו להראות לבוציק את "גינת השוטר", כי גורי אמר שאם ניקח אותו בסל קל לגן מאיר, כל האימהות תדענה שאנחנו "נהגים חדשים" בתחום התינוקות. חבל שאין "אזהרת שכנה" כמו האזהרות על מכמונות מהירות בוייז. 

היא גם הסבירה לנו שבוציק, התינוק הכי טוב בעולם שאף פעם לא בוכה, בוכה יותר מדי וכל פעם שהוא בוכה היא שולחת לי סמסים אם אני רוצה שהיא תלמד אותי איך להרגיע אותו (אני יודע איך להרגיע אותו. אני מודד את המנשא המחורבן בזמן שהוא בעריסה המחורבנת ובעד זה הוא בוכה. אלוהים אני ער משלוש בלילה, כדי לאפשר לגורי לישון. לכי תדברי עוד קצת בטלפון בגינה בזמן שהילדה שלך צורחת "אמא! אמא!" מהמרפסת + תצרחי עליה "את הורסת לי את החיים!" בטונים של רוצחת סדרתית, בזמן שבוציק הוא התינוק הכי אהוב ומטופל בעולם. "הייתה לי הפלה לפני עשרה ימים" היא אומרת בטון קודר ואני כמעט מתחילה לבכות, כי אני בוכה מכל דבר עכשיו, למרות שזה שהייתה לה הפלה זו לא סיבה למרמר לי את החיים או שלפחות תעמוד בתור מאחורי חמותי, גיסתי והאחיינים שלי מהצד של גורי. אם עמדתי בביקורת הקפדנית של חמותי, בואו נגיד שהשכנה שכל היום מאזינה מאחורי הדלת לראות לשמוע אם בוציק בוכה, לא כזאת משנה.

אז ביום חמישי בלילה היא תלתה לנו על הדלת מנשא "מוקי נפלאות". אמרנו, "או.קי, הבחורה מגדלת תינוקים למחייתה. היא וודאי ודעת דבר אחד או שניים על מנשאים" ובמקום לנוח ביום שישי, רצנו לקנות מנשא "מוקי נפלאות" בשביל לא להשתמש בשלה. כל אותו יום אני מתבוננת באישה חמורת סבר ממוצא גרמני, שמכניסה ומוציאה תינוקות מתוך מנשא "מוקי נפלאות" בתנוחות שונות בקליפים שאורכים כל אחד מהם שלושים שניות. מדי כמה שעות אני ניגשת אל בוציק ומנסה להניח אותו בתוך המנשא. בוציק נראה סובל ובדרך לפתח עקמת קשה. הגב שלו מפותל בתנוחה מעוותת והראש שלו מוטל בתנוחה בלתי קשורה בעליל. אני מוציאה אותו מייד מהמוקי נפלאות. עכשיו הוא באמת כבר בוכה (רוצה שהשכנה תרגיע אותך?). בסוף, גורי מסדר לי אותו בתוך המוקי נפלאות ממש כפי שהגרמניה מהיו טיוב והשכנה ירום הודן בעצמן היה מסדרות אותו במנשא, והפתעה, בוציק נראה סובל באותה מידה, וזה תינוק שלא מתלונן גם אם החיתול שלו מלא, הוא רק צורח ככה שהוא משחק "השלך את המוצץ ופרוץ בבכי קורע לב", המשחק האהוב עליו בימים אלו. לא נורא, תמיד אפשר לשלוח אותך לאימוץ אצל השכנה.