"גורי,
אני יכול 'אין לי חשק לחיות'?". גורי, בהקלה שלא ביקשתי מים עם קרח, משיב
"תמיד" וגם "'אין לי חשק לחיות' יפה, מוזמנת לשלי" - "אתה
לא מפנק אותי מספיק בהיריון" אני אומרת לגורי וגורי עונה שהוא לא יודע איך
לפנק אותי בהיריון, אז אני אומרת שזה כנראה קשור ללהביא דברים באמצע הלילה, אז גורי
שואל מה אני רוצה באמצע הלילה ואני עונה: "פיפי. אני צריכה פיפי" אז
גורי אומר בנדיבות "קחי את שלי". "לי לא היו שום חשקים
בהיריון" אומרת אמא שלי, וטוענת שזו סתם דרך של נשים מפונקות לבקש דברים. אז
ששואלים אותי איזה חשקים יש לי בהיריון, אני אומרת ליתר ביטחון: "אין לי. אין
לי חשקים בהיריון" - "עכשיו אלוהים יעניש אותי?" אני מתעניינת,
"למה שאלוהים יעניש אותך?" שואל גורי. "נו, כי אם אתה אומר לאלוהים
'רע לי' אז הוא אומר 'אני אראה לך מה זה רע'". "כן, אבל זה רק אם אומרים
את זה לאלוהים. את אמרת את זה כרגע לי". "גורי, אלוהים נמצא
במנורה?" (איכשהו זה נראה הגיוני כששוכבים על הגב על המיטה וקוראים את
"ההגנה של לוז'ין"). "לא, זה לא אלוהים, זאת ההשתקפות שלך".
"זה לא דבר יפה להגיד לאישתך" אני עונה.
בצבא
הכי אהבתי את הרגעים שהיינו שרות עם חפציבה את שיר הפתיחה של מרקו: "כמו בלב,
גם בים/ שיערות יש וגם סודות". עכשיו, זה נכון שבים יש שיערות, אין חובת כובע
ים בים, אבל למה למרקו היו שיערות בלב? ואז מגיע החלק המעניין של השיר (וצריך
להגיד "וזה מתגבר!". אם לא אומרים "וזה מתגבר!" כאילו לא
מילאת את מצוות זימור השיר): "הלאה אל המרחב/ שמה אל המרחב/ עוד מחכה לו דרך
ארוכה/ אל המקום בו אמא מחכה/ מעבר הר וים/ הלב רוצה לשם!/ הלב רוצה אל אמא,
למרחב!".
עכשיו,
אבא שלי לא הרשה לאחותי לראות "מרקו", כי כל פרק היא הייתה בוכה את
נשמתה כי מרקו שוב לא מצא את אמא. גם הפרק שמרקו מוצא את אמא, הוא לא פרק טוב, כי ברגע
שמרקו מוצא את אמא, זה אומר שנגמר החופש הגדול. פינוקיו הפך לילד אמיתי? "צאו
והכינו תפוחי אדמה!" שזה ציטוט אמיתי מתוך השיר "הקיץ גווע" של
ביאליק שמרוב שלמדנו אותו כל שנה בבית הספר, אני יודעת אותו בעל פה: "הקיץ גווע
מתוך זהב וכתם" ומתוך פינוקיו ומרקו וכל הדמויות היפניות שמצאו את אמא שלהם,
ממש בסוף החופש הגדול, כי למי שלא יודע גם הדבורה מאיה חיפשה את אמא שלה וגם הדובי
קולרגול. עכשיו, לדובי "קולרגול" קראו בסדרה המקורית "בארניבי".
מה זה "קולרגול"? לחינוכית הפתרונים ורק עכשיו גילה לי גורי, שדודלי היה
עושה גם את הקול של חביתוש. עבדו שם אנשים מופרעים בחינוכית. איך נלמד אנגלית?
באמצעות הסדרה Debby in
the hospital,
כמובן. דבי הייתה מתניידת בעולם באמצעות "מקל קסמים" ושלא בטובתה מצאה
את עצמה בקיץ העוקב בהוספיטל, כאילו שזה לא היה ברור. אף אחד בחינוכית לא ריחם על
נפשותינו הרכות וכתוצאה מכך מישהו שטוען שקוראים לו "יאיר לפיד" קיבל 19
מנדטים בבחירות האחרונות כי הוא היה "מהטלוויזיה". מה ישראלי בעיניך?
מיליונר טוב לב שמייצג את מעמד הביניים וכשאני אומר "מעמד הביניים" אני
מתכוון לחלק העני של העשירון העליון. אנשים שההכנסה שלהם לבית אב היא 30,000 אלף
שקל בלבד. זה מזכיר לי את המערכון בו קרן מור מקבצת נדבות לניתוח פלסטי. לפי איך
שהיא נראית היום, זה כנראה הצליח לה או שלאומי קארד באמת יודעים לפנק.
ממש
כפי שאבא שלי לא הרשה לאחותי לצפות ב-"סופרבוק" בערוץ הלבנוני, כי היא
הייתה כורעת לפני המיטה שלה, משלבת ידיים בתפילה ומתפללת ושהוא החליף לה את הדבק
הפלסטי בדבק לילדים, כי הוא תפס אותה מריחה את הדבק הפלסטי ואומרת "איזה ריח
טוב. איזה ריח טוב", אך כמובן שהוא לא ידע שהיא משחקת במשחק שהמציאה, שקראו
לו "ימית 2000" בו היא קופצת ראש מהספה אל הריצפה תוך צעקות "ימית
2000, ימית 2000" (מי לא זוכר את הפרסומת ברדיו "ימית 2000, קפוץ למים.
כי בחולון הקיץ לא נגמר" ואת אחותי לא לקחו לימית 2000, אז היא החליטה לפצות
על כך בדרכים מגוונות. אותי לעומת זאת, לקחו הרבה לימית 2000. ליניב היו כרטיסים
בחינם. בימית 2000 היית יכול להכנס לג'קוזי עם אנשים שרכשו במיטב כספם גורמטים רבים,
בכדי להצביע על העובדה שיש ברשותם כסף לרכישת גורמטים רבים), עד שנפתח לה המצח
ולקחו אותה לקופת חולים "מנסבך", שם היא קיבלה תפרים.
את
זה אף אחד לא זוכר. כולם רק זוכרים את הפעם ההיא שהייתי בת שנתיים ואמרו לי לא לנגוע
באקווריום שהיה מונח באופן רעוע על שידת הנעליים ואני בדקתי מה כלול בבקשה "לא
לנגוע באקווריום" כי הייתי ילדה אמפירית, הילדה האמפירית הראשונה בחולון וכל הדגים נשפכו לי על הראש. באותו רגע נכנסה
סבתא שלי שהיה לה מפתח לבית של ההורים וראתה אותי עומדת ליד שידת הנעליים עם דגים
מפרפרים בשיער ומאז היא מספרת את הסיפור הזה בכל פעם שאנחנו מבקרים אותה וגם את זה
שלא הייתי מבקשת דברים בקיוסק, על זה פעם גורי אמר לסבתא שלי שהוא רצה להתחתן עם
אישה שלא מבקשת דברים, אז הוא הלך ושאל ממשפחה למשפחה, מי, כשהייתה ילדה קטנה, לא
הייתה מבקשת דברים בקיוסק, ואז הוא מצא אותי ועכשיו הוא רואה שרימו אותו (לך תביא
לי מים עם קרח).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה