סופה של אוזן

עוד בת דודה התקשרה אלי היום. במקום לומר, רותי שתקה איתי למוות, אני יכול להעריך את זה שהן מתקשרות, כי אני לא הייתי מתקשרת אליהן כי יש לי פוביית טלפונים: אני לא מתקשרת לאחותי כי נדמה לי שכשאני מתקשרת השיחה פחות טובה. כן, יש לי חרדת ביצועים משיחות טלפון ולא, אין לי את זה ביותר פאתטי. בת הדודה שלי דיברה איתי שעה, כאשר בשלב מסוים השיחה הפכה למונולוג שלה על חינוך ילדים ואני ישבתי על כדור הפיזיו והסתכלתי דרך המרפסת עד שהפקס המוזר שלנו השתלט על השיחה והיא התנתקה ואחר כך, הטלפון האלחוטי ניתק את השיחה כי נגמרה לו הסוללה ואחר כך הכנתי לי פירה. כשבת הדודה חזרה אלי, אמרתי שאני בדיוק אוכלת, אז איכשהו לא יצאתי "מלאת טאקט" אבל כן עם "אוסף של מכשירים חשמליים מקולקלים וסמי מתפקדים". אחר כך היא שלחה לי סמס כשישנתי ולקח לי זמן לענות. אם מישהו היה מתנהג אלי כך, זה היה עושה לי תחושה לא נעימה, אבל זה באמת אוסף מוזר של סיבות פחות או יותר אובייקטיביות שקשורות לזה שאף מכשיר חשמלי בבית שלנו לא פועל כמו שצריך. ממש הבית של פיסטוק ו-"מכל השעונים נפלו המחוגים".

אתמול בא אלינו מן בן אדם כזה, שגורי עובד איתו על המוזיקה שלו באולפן הביתי שלו. הבן אדם הוא גבר נמוך קומה, רזה וקטן שלובש תמיד לבן ומתרחץ באפטר-שייב. נורא כעסתי שהבן אדם צריך לבוא אלינו, כי במקום לישון הייתי צריכה לקום ולקרצף את השירותים, אז כשהבן אדם בא הייתי כולי דובי לא לא מסוג כלשהו, יושב על הספה בזעף בגופיה מסריחה מחדר הכושר. הבן אדם אמר לי "אני רואה שאת במצב רציני" אז אמרתי לו "כן" אז הוא אמר לי "עד כמה רציני?" ואמרתי לו "מה?", אז הוא חזר על השאלה המוזרה שלו ואחר כך התייאש כשלא עניתי. גורי קורא לזה "תשאל שאלה קונקרטית, תקבל תשובה קונקרטית" וגם הוא לא עונה מתוך עיקרון לשאלות מעורפלות של הבן אדם. אחר כך הם הסתגרו בחדר והקליטו מן שיר מוזר שנשמע כמו צווחות עדינות, אז שמתי בשקט את התוכנית של שנות השמונים ב-VH1 שגורי קורא לה "התוכנית ששידרנו בשבוע שעבר" כי יש שם תמיד את אותם שירים ואם הם שמים שיר חדש גורי אומר שזו "עונה חדשה של התוכנית ששידרנו בשבוע שעבר". אחר כך, גורי והבן אדם יצאו לשתות מים קרים במטבח והבן אדם שאל אם מה שאני רואה בטלוויזיה לא מפריע להקלטה. בפעם הראשונה שהוא בא הוא ביקש ממני לא לשמוע רדיו בסלון כי זה מסיח את דעתו בשעה שהוא צווח וגורי מקליט אותו. מה שנקרא "אני שאלתי וארמונד ענה לי". אז לפני שהוא בא אמרתי לגורי שלא מעניין אותי מה הבן אדם חושב, אף אחד לא יאמר לי לא לראות טלוויזיה בשקט בסלון שלי, כי זה הסלון שלי והוא ברשותי. אחרי שהבן אדם הלך אמרתי לגורי שאולי לא הייתי נחמדה אליו כל כך וגורי אמר שאני מדמיינת ושהבן אדם לא שם לב לכאלו דברים, אז אמרתי לו "מה זה הצווחות האלו שהוא צווח?" אז גורי צחק ואמר "זה לא מזכיר לך את רוברט וייט שהיית שומעת?" – וזה כן במיוחד בתקליט "סופה של אוזן", אבל צריך מצב רוח בשביל התקליט "סופה של אוזן", כמו שאלוהים צריך מצב רוח בשביל בדיחות של נחשים  - אז אמרתי לגורי "לא. זה לא מזכיר לי את רוברט וייט".