היום
היה 'יום הטיול השנתי לכיכר המדינה' הלא הוא התור התלת שבועי למריטת גבות (כן,
בשיערות רגליים אני גרועה. בגבות, לא. למדתי זאת ממורי ורבי, 'דוֹבּוֹנֵר איש
פרזות' שמגרעתו היחידה היא שאיננו קיים).
אינני
נמרטת טובה. איכשהו אני מקמטת יותר מדי את המצח במהלך תהליך המריטה. לכן,
כשנכנסתי, סגנית המורט, עלמה יפה ועדינה בעלת שיער בהיר, הציעה למורט שהיא תלך
למרוט למישהו "שֵׁחִי" או משהו ושמישהו אחר, יקבל אותי. אבל לצערה ולרוע
מזלה הוד מעלתו המורט לא הסכים לה את זה.
בצר
לה, עבדה העלמה עלי כחצי שעה ומשסיימה הכריזה "תם הסיוט!". "מה,
אני סיוט?", התעניינתי בנימוס. "לא" השיבה העלמה אף היא בנימוס,
"פשוט נראה שמאוד כואב לך" לזה השבתי שלא כואב לי בכלל, אני פשוט רגישה
ואי אפשר אפילו לאפר אותי. אני סתם קוף דרכים מצוי. קוף דרכים פשוט. ללא איפור. נע
ונד עם רצועת הפולאר מוצמדת מתחת לחזה, דופק ממוצע 110, שורף 300 קלוריות בהליכה
הלוך לכיכר המדינה וחזור.
קונה
בכיכר המדינה, קרואסון גבינה, עוגה ועוגיות ואחר כך חצי מנה פלאפל ב-'קוסם'. אוכל
שני כדורים וזורק לפח של הסנטר, כי אני יותר אוהב פלאפל בתור רעיון קוסמי עליז
ופחות בתור מאכל גרידא – כמו שהאח המקסים של גורי המקסים לא פחות אמר לי פעם כששאלתי
אותו אם הוא אוהב פלאפל: "אני לא אוכל שום דבר בשרי חוץ משניצל".
הגיוני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה