כשהייתי
קטנה, בערך בת ארבע, הסבירו לי שז"ל זה מישהו שמת, אז משום מה הנחתי
שע"ש זה מישהו שחי, וכשנתקלתי בגן נחמן בשלט "גן נחמן ע"ש נחמן
ז"ל" זה מאוד בלבל אותי, הרגשתי שהגעתי ליקום מקביל, בו מישהו יכול
להיות גם ע"ש וגם ז"ל.
אתמול,
באמצע שראינו את הסרט הנהדר 'אוסלו, 31 באוגוסט', שאלתי את גורי "מה זה
קקי?" והוא ענה לי, כרגיל, "מהו נפט?" ואמרתי לו שזה לא יפה שהוא
עונה לי לכל שאלה (חשובה (!)) בשאלה מהו נפט ושבניגוד לדיעה הרווחת, זה לא כתוב
בעיתון 'מון אמי' (כי ככה אלתרמן כתב: "מהו נפט? אל תשאל אותי מה זה/ זה כתוב
בעיתון, מון אמי"), אז גורי סיפר לי את הסיפור על דובי ע"ש ודובי
ז"ל:
היה
היו שני דובים, דובי ע"ש ודובי ז"ל. יום אחד, ראה דובי ע"ש שלט בזו הלשון
"ע"ש דובי ז"ל" ולכן החליט להקים את השדולה ע"ש דובי
ז"ל שתסדיר בחוק מתי כותבים על אדם "ז"ל" ומתי "ע"ש",
שלא תהיה אנרכיה.
"סיפור
יפה" אמרתי לגורי "ורגע, להלוויה של דובי ז"ל, באו גם דוביזמר
ודובי גל?" הוספתי שאלה נחוצה.
"כמובן"
ענה גורי "ובהלוויה הם שרו את השיר, מתוך '30 להיטים לפעוטות'" – תקליט שהיה
גם לי וגם לגורי כשהיינו קטנים – "בו בו בו בו הדובים"
"הרי
זה מצויין" אמרתי.
"גם
בהלוויה שלך את רוצה שישירו את השיר 'בו בו בו בו הדובים'?" שאל גורי בשום
שכל.
"בוודאי"
עניתי, ללא היסוס.
"אז
תכתבי את זה בצוואה שלך" ייעץ גורי.
הבוקר,
היה קצת בלאגן, כי אני חשתי שיש לי פרוייקט להגיש עד הערב ושאם אני לא אבצע אותו
עכשיו עם הקפה הראשון הוא לעולם לא יתבצע וההורים שלי סברו לעומת זאת שעלי לרכוש
ביטוח רכב עכשיו כי הביטוח של הרכב שקנינו מהם מפסיק להיות תקף היום ומישהו יכול
לגנוב את האוטו היום, אז הם לא הפסיקו להתקשר. ברגע זה הרגשתי ש- "העולם הוא
קצת יותר מדי", מה גם שהכלבה של השכנה נבחה במלוא העוז מעבר לקיר אז שמתי
במערכת את התקליט הראשון של גידי גוב ותוך כדי שגידי גוב שר: את אמרת לי טרללה פירות
הקיץ טרהללה (זה מה שאני זוכרת מהשיר שהתנגן תוך כדי עבודה) שמתי את הטלפון מושתק
על קרש הגיהוץ, מאחורי המגהץ (ליתר ביטחון) וכיביתי את האאוטלוק, ואז סגרתי את
החלונות ואת הדלתות, הפעלתי מזגן והכנתי לי אספרסו. רק ככה אפשר לעבוד בבית הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה