לא תדע מה תעלול/ רגע זה להמציא עלול

הלילה דאגתי למלאי של אטמי אוזניים. פשוט הלכתי בערב לפארם ורוקנתי את הסלסלה של אטמי האוזניים לעגלה של הקניות, כאילו הם בחינם, כך שהקניות שלי כללו עשרים זוגות של אטמי אוזניים ושוקולד במילוי תות. הגיוני. "השיטה המדעית" עבדה ("השיטה המדעית" זה ציטוט משיר שחיברתי בהיסח הדעת בזו הלשון "השיטה המדעית עובדת/ לא תדע מה תעלול, רגע זה להמציא עלול". כמובן שהשורה השניה של אותו פזמון עממי קופי, גנובה באורח בוטה משיר הפתיחה של 'רגע ודודלי', אבל זה לא מונע ממני ומגורי לומר כל הזמן ש- "השיטה המדעית עובדת". התגלית האחרונה שלנו בתחום "השיטה המדעית" היא שמקומות שמשאירים בהם טיפים גדולים מתייחסים אלינו נורא יפה אחר כך. כן, אנחנו חוקרי "מדע" בלתי נלאים). 

כך שישנתי עד שתים עשרה ואז נחפזתי למלא אחר שגרת הבוקר שלי - פרוסה עם גבינה, אספרסו קצר, קפוצ'ינו מארקפה, קצת עבודה והמון ריצות לשירותים - לפני ביקור הגברת הלא כל כך זקנה, הלא היא המנקה ס'. יש לה, לס', נטייה להגיע בדיוק ברגע שאני מסובכת עד מעל לראש בעבודה. למשל, היום היא הגיעה באמצע ששכחתי איך כותבים את הפקודה 'הצג תיקייה'. פעמִים היא מגיעה כאשר אני שומרת רשומות בתיקייה הלא נכונה. היא מגוונת. כמובן שהסיכוי הסטטיסטי הכי גבוה הוא שהיא תגיע בזמן שאני בשירותים.

כשס' הגיעה, שינעתי את עצמי לבית הקפה, שם הספקתי לבקר *פעמיים* בשירותים בתשלום (בתא החמוד עם הפיל החמוד!) כך שהעובדת של השירותים בתשלום הסתכלה עלי בתימהון, כי אני קוף זעיר, מוכה גורל, עם ילקוט אדום גדול נודד בעיר באפס מעשה, עד שהוא מגיע לקליניקה של פ'. 

פ' אומר לי שהוא בעד שאדם ישמור על כבודו וינטוש מקומות שעושים לו הרגשה רעה, אבל שאולי ההרגשה הרעה שלי מ-'טארט מן ורובין' היא בתחום הרגישות הגוזמאית שלי, ואולי אין צורך ללכת ארבעה ק"מ בשביל לקנות לחם ב-'לחמים' ואז כשיצאתי מ-פ', ראיתי את המאפייה 'אסף', שאמא שלי אומרת שהלחם שלהם הכי טוב בעיר (היא קוראת למאפייה הזו 'יוסף', למרות שהשם שלהם כתוב באותיות זהב ענקיות בכניסה לחנות), אבל כן התחשק לי טיול של ארבעה ק"מ ל-'לחמים'. אקנה מהם חפיסת עוגיות בנוסף ללחם, אמרתי בליבי, ואתחיל לקבל ממנה פקודות, עד שהיא תיגמר. ויפה שעה אחת קודם.