"ובי מביטה ולי היא אומרת: 'ילדה נהדרת, ילדה נהדרת'"

1

היום עשיתי את הסידור שלי שאני הכי דוחה, ומסתבר שלא הייתי כבר שנתיים. בהתחלה, צ' לא האמין לרישומים שלו (אין לו מחשב. הוא רושם הכל במן דפדפת כזו, אבל באורח פלא הכל כתוב שם, כמו מה הוא אמר לי לפני חמש שנים או שכבר לפני שלוש שנים היו לי ערכי בלוטת תריס לא תקינים), שלא הייתי שנתיים אבל אחר כך שהזכרתי לו שאני חייבת לו מאה ש"ח, הוא פתאום ראה ברישום, שלפני שנתיים שילמתי לו פחות מאה ש"ח ואז הוא סוף סוף האמין לרישום שלו בקלסר הפלא והתאפק מלהראות לי שהוא כועס. 

2

הקטע, שגם אצל שרון לא הייתי שנתיים וגם קולונוסקופיה לא עשיתי שנתיים. אלוהים, לאן נעלמו השנתיים האלו. ליד שולחן הכתיבה שבמטבח, בחברת כוס קפה, עם החיפושים הנצחיים והצ'קים שמגיעים או לא מגיעים בדואר - אני מספיקה כל כך מעט. זה כמו "והחיים בלי לאן ובלי למה" שכתב יוני רכטר ב- 'ילדת הסוכר המרחף'. 

3

ואז צ' אמר "זכרת שנתיים שאת חייבת לי מאה שקל, אבל לא זכרת במשך שנתיים לבוא?" ואני אמרתי "ידעתי שאני מבצעת פעולה של דחיינות, אבל לא ידעתי במשך כמה זמן" וצ' אמר "זה מה שנקרא דחיינות מוצלחת".

4

איחלתי לחייל דחיינות מוצלחת בהמשך דרכו. 

5

בברכה,

סיפורי דובים

כשהייתי קטנה, בערך בת ארבע, הסבירו לי שז"ל זה מישהו שמת, אז משום מה הנחתי שע"ש זה מישהו שחי, וכשנתקלתי בגן נחמן בשלט "גן נחמן ע"ש נחמן ז"ל" זה מאוד בלבל אותי, הרגשתי שהגעתי ליקום מקביל, בו מישהו יכול להיות גם ע"ש וגם ז"ל.

אתמול, באמצע שראינו את הסרט הנהדר 'אוסלו, 31 באוגוסט', שאלתי את גורי "מה זה קקי?" והוא ענה לי, כרגיל, "מהו נפט?" ואמרתי לו שזה לא יפה שהוא עונה לי לכל שאלה (חשובה (!)) בשאלה מהו נפט ושבניגוד לדיעה הרווחת, זה לא כתוב בעיתון 'מון אמי' (כי ככה אלתרמן כתב: "מהו נפט? אל תשאל אותי מה זה/ זה כתוב בעיתון, מון אמי"), אז גורי סיפר לי את הסיפור על דובי ע"ש ודובי ז"ל:

היה היו שני דובים, דובי ע"ש ודובי ז"ל. יום אחד, ראה דובי ע"ש שלט בזו הלשון "ע"ש דובי ז"ל" ולכן החליט להקים את השדולה ע"ש דובי ז"ל שתסדיר בחוק מתי כותבים על אדם "ז"ל" ומתי "ע"ש", שלא תהיה אנרכיה.

"סיפור יפה" אמרתי לגורי "ורגע, להלוויה של דובי ז"ל, באו גם דוביזמר ודובי גל?" הוספתי שאלה נחוצה.

"כמובן" ענה גורי "ובהלוויה הם שרו את השיר, מתוך '30 להיטים לפעוטות'" – תקליט שהיה גם לי וגם לגורי כשהיינו קטנים – "בו בו בו בו הדובים"

"הרי זה מצויין" אמרתי.

"גם בהלוויה שלך את רוצה שישירו את השיר 'בו בו בו בו הדובים'?" שאל גורי בשום שכל.

"בוודאי" עניתי, ללא היסוס.

"אז תכתבי את זה בצוואה שלך" ייעץ גורי.

הבוקר, היה קצת בלאגן, כי אני חשתי שיש לי פרוייקט להגיש עד הערב ושאם אני לא אבצע אותו עכשיו עם הקפה הראשון הוא לעולם לא יתבצע וההורים שלי סברו לעומת זאת שעלי לרכוש ביטוח רכב עכשיו כי הביטוח של הרכב שקנינו מהם מפסיק להיות תקף היום ומישהו יכול לגנוב את האוטו היום, אז הם לא הפסיקו להתקשר. ברגע זה הרגשתי ש- "העולם הוא קצת יותר מדי", מה גם שהכלבה של השכנה נבחה במלוא העוז מעבר לקיר אז שמתי במערכת את התקליט הראשון של גידי גוב ותוך כדי שגידי גוב שר: את אמרת לי טרללה פירות הקיץ טרהללה (זה מה שאני זוכרת מהשיר שהתנגן תוך כדי עבודה) שמתי את הטלפון מושתק על קרש הגיהוץ, מאחורי המגהץ (ליתר ביטחון) וכיביתי את האאוטלוק, ואז סגרתי את החלונות ואת הדלתות, הפעלתי מזגן והכנתי לי אספרסו. רק ככה אפשר לעבוד בבית הזה.

"מהר! מהר! יש פה קופיף במצוקה!" (מתוך סדרה שעוד לא נכתבה)

בימים אלו אני עמלה על פיתוח סדרה על קופת חולים 'מנסבך' בחולון. הסדרה תיקרא:  .Mansbach – A teaching kopat-holim כל מי שצפה בסדרות 'קז'ולטי' ו- 'הולבי סיטי' ב-בי.בי.סי. פריים יודע מהו טיצ'ינג הוספיטל, אז למה שלא תהיה גם טיצ'ינג קופת חולים? נניח שאיזו סוריקיטה לא רוצה שהאחות המתלמדת תשאב לה דם, אז ישר אומרים לה "גברת, מנסבך היא א טיצ'ינג קופת חולים! על מי האחות הזו תתלמד אם לא על סוריקיטה עם קוקו נמוך?" ("סוריקיטה עם קוקו נמוך" זה משהו שגנבתי מאיזה בלוג של ילדה בישראבלוג כי זה מצא חן בעיני. כן גיברת, התינוקת נולדה רגישה למכות! אני עוצר אותך כי ניסית לרצוח את גברת אמסלם וגם שרטת אותה!).

היום, סיימתי את חובותי העיקריות בשעה, מה שנקרא "שלכם לשעה קלה" או "שעה קלה על קלקלה", יענו כי קלקלתי לבן אדם את ההמצאה. כאילו שסנטה קלאוס לא יודע שזה לא יפה להביא לילדים מתנות מקולקלות. סיימתי להפיק דוח בשעה, אז נפניתי לעבוד על הפרוייקט של הלקוח שחושב שאחד במאי זה נורא רחוק ואז באמצע התקשר אלי לקוח אחר וביקש משהו מעכשיו לעכשיו, "כי הוא הולך למדורה" ומה איתי? מי ייקח אותי למדורה וישרוף לי קרטופלך? גורי כבר הודיע שהוא היום "מוציא גירסא" שזה שם קוד ל- "מגיע הביתה אחרי חצות" ולכן אף אחד גם לא ישנע אותי ל-'קופי בר' לאכול נקניקיות קטנות מפרה נמוכה עם פלפלים קלויים ותפוחי אדמה מטוגנים עם בצל.

בכלל גורי נורא הרגיז אותי היום, כי הוא קבל סמס בתשע בבוקר שהעיר אותי. עליכם לדעת, שלגורי יש טלפון סיני שהוא קיבל בחינם מסלקום, אחרי שהם הפסיקו לתת שירות לטלפון הישן שלו שעבד בתדרים שכבר לא קיימים. גורי תמיד עושה תחרות עם עצמו, למי יש טלפון יותר ישן ובכל פעם הוא קצת מפסיד כשסלקום מחליפים לו את הטלפון בכוח בשל איזה ביטוח סלולארי קצת מוזר שאבא שלו עשה לו עוד בשנות השמונים באמצעות דואר ישראל, דואר הצבי. הוא הזמין בשנת 1982 טלפון חוגה בצבע בז' וקיבל ביטוח סלולארי חינם לכל החיים. את טלפון החוגה הוא קיבל בשנה שעברה ואת הביטוח החלו ברגע שהמציאו את הסלולאריים. אז עכשיו יש לו טלפון סיני ששומעים את הצלצול שלו בכל הבית, למרות שזה מיותר להתקשר לגורי כי הוא עונה רק לי או למשפחה שלו ולא נותן לאף אחד את המספר. אלא שהיום סלקום שלחו לו פרסומת מה שהעיר אותי וגרם לי להירדם שוב ולחלום שאני לא מצליחה להירדם ולכן קמתי עייפה. 

מזלי שאף אחד לא לוקח אותי ליציאה ולא שרף לי קרטופלך. בין כך כל הקרטופלך מלאים ברדיקלים חופשיים וחתולים משתינים עליהם כמו על חמציצים (גם לכם אמרו שהייתם קטנים, אל תאכל חמציצים כלב פישתן עליהם? או שזה רק בחולון)ונסיים בדיאלוג עם הפקיד(ה) של מעצב הגבות:

פקידה: "רזית, לא?"
סוריקיטה עם קוקו נמוך: "לא"
פקידה: "אכלת הרבה ביום העצמאות, אה?"

בין הקוראים שמצליחים להבין את פשר הדיאלוג, יוגרל קורא שלא הצליח להבין את פשר הדיאלוג. תודה, סליחה ובבקשה (כולנו אומרים).

פוסט לעידוד ההתכתבות

בערבים האחרונים, אני יושבת במשך כמה שעות וקוראת את 'האחים קרמזוב', אפילו מבלי לקבל "הוראות מעוגיות". כבר הגעתי עד לחקירה של דימיטרי קראמזוב, אי שם בחלק השני והפטפוטים הרגשניים של דמיטרי קראמזוב מזכירים לי פטפוטים של כל מיני אנשים בחיים שלא חיבבתי ובעוונותי, לא יכולתי לסבול אותם כאשר הם פתחו את הפה "כי הם עושים דרמות". מבחינתי המשפט מהפרסומת "אבל למה לעשות דרמה מכל דבר" תקף לכל תחום בחיים. אבל ממש לכל תחום. 

במיוחד מזכיר לי דימיטרי קראמזוב את הדוד שלי שהתאבד בצורה מלודרמטית במיוחד. לא שיש לי משהו נגד התאבדויות, כמובן. ברגע שאאובחן באיזו מחלה חשוכת מרפא עם טיפול כואב, אני מתכוונת לשלוח מהאאוטלוק של העסק, מייל לדיגניטס שייפתח בפנייה המנומסת  .Dear Sir/ Madamמישהו חייב לחקור למה באנגלית רשמית כולם הם יקיריך ויקירותיך:

Dear Sir/ Madam

Please find the attached documents regarding my terminal illness. I would be grateful if you will be kind enough to supply some details in regard to your assisted suicide procedure.

Sincerely,

Guri.

העניין של דיגניטס, בשעת הצורך, כל כך מרגיע אותי שאפילו חיברתי להם ג'ינגל עליז בזו הלשון: "לא צריך לדאוג, יש מנוי לדיגניטס"  והרעיון של "מנוי" לדיגניטס כל כך מצחיק אותי שמדי פעם אני מציעה בנדיבות לב לרכוש לאי אילו ממכרי המעצבנים "מנוי לדיגניטס" במבצע, משל היה זה רב קו אנונימי או תלושים לסטימצקי. סיפרתי גם לאחותי על הרעיון המופלא והיא אימצה אותו בשתי ידיים, רק שהיא קוראת לדיגניטס, "השוויץ הזה". "אני אכתוב לשוויץ הזה" כך היא אומרת.

הערת שוליים

מדי פעם אני וגורי מחטטים בישראבלוג ביחד. לפעמים אנחנו מעלעלים בבלוג הגשות (גורי טוען שהלקוח העיקרי שלי מנהל סוג של "בלוג הגשות" ושבעצם העבודה שלי היא להגיש לבלוג הגשות) ולפעמים אנחנו מחפשים סיפור בהמשכים. מרוב הבלוגים של הסיפורים בהמשכים, אנחנו יוצאים כלעומת שבאנו. עד שהגענו לבלוג מסוים ולסיפור 'עיוורת כשרואה שחור ולבן' (ניתן לגגל) ומאז אנחנו צועקים אחד על השני בחדווה אין קץ: "התינוקת נולדה רגישה למכות!" או "ניסית לרצוח אותי וזה כאב לי!". נסו ותהנו.