אמרתי לעצמי שלכתוב פה זה סוג של כישלון. אז אמרתי. השיחה איתך, קיטי, הייתה נעימה כמו דברים שאסור לעשות וכמה כבר דברים שאסור לעשות יש לנו, בתור מבוגרים, שמגיעים עד לארון העוגיות. נרצה, מישהו יצליף בנו עד המוות הקטן. נעלה על הגל עד המוות ובכלל, או משהו. כמעט הכל מותר. כמעט הכל לא משנה לטווח הארוך. כמה חופש את מקבלת כשאת מבינה את זה, קיטי. אין משמעות לדבר. כמו שאסי דיין אמר בד"ר פומרנץ, בחיינו שולטים הסתמי, המקרי והארעי. אף אלוהים לא מסתתר מאחורי הברוש כשיש לך יום הולדת.
וכשתהיי בת שמונים קיטי, לא תחשבי על כל הפאדיחות הקטנות שמרצפות את רצף הימים כמו לבנים ורודות ואפורות של אקרשטיין שפועל ערבי מניח בכריעה במדרכה שליד הבניין החדש שבונים. משהו חדש תמיד נבנה. עולם ישן עד היסוד נחריבה ואחר כך נלך לקנות קרטיב לימון בארבעים שקלים ישנים במילק-בר שכבר לא קיים ברחוב ההסתדרות. צלולי מחשבה ואטומי מבט, לעולם לא נבחין באף אחד שעובר ממול וזה כאילו שאף אחד כבר לא רואה אותנו ובגלל זה אנחנו לבושים מאוד יפה וממתינים בשקט לכלום ולהכל באופן מיוחד.
וכשתהיי בת שמונים קיטי, לא תחשבי על כל הפאדיחות הקטנות שמרצפות את רצף הימים כמו לבנים ורודות ואפורות של אקרשטיין שפועל ערבי מניח בכריעה במדרכה שליד הבניין החדש שבונים. משהו חדש תמיד נבנה. עולם ישן עד היסוד נחריבה ואחר כך נלך לקנות קרטיב לימון בארבעים שקלים ישנים במילק-בר שכבר לא קיים ברחוב ההסתדרות. צלולי מחשבה ואטומי מבט, לעולם לא נבחין באף אחד שעובר ממול וזה כאילו שאף אחד כבר לא רואה אותנו ובגלל זה אנחנו לבושים מאוד יפה וממתינים בשקט לכלום ולהכל באופן מיוחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה