קיטי היקרה,
קיטי היא של אנה פרנק, כמובן. הבחורה שהסתתרה מפני הנאצים ועדיין כל מה שעניין אותה היה בחור בשם פטר. כשאמא שלי הייתה ילדה לכל הבנים היהודים בצ'כוסלובקיה קראו פטר או טומי ובגלל זה לשני הדודים היחידים שלי קוראים פטר ולאח של אחד מהם קוראים טומי. כולם פטר וטומי. כמה נוח. אם מונח לידך בחור זה כנראה פטר. טומי הוא מושא ערגה כללי המתגלה למאמיניו בכל יום חמישי בצהריים, כמו חמיצנע למאמינים בחמיצנע. כל אחד לפי דתו ואמונתו, נותן כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו ורק אנוכי מערכת אגנוסטית מקולקלת שיש לשלול את אזרחותה לאלתר ולשלח אותה בספינת השוטים לכיוון כללי כלשהו מצויידת באספקת מים ומזון לשלושה ימים בלבד. אם הקולקטיב היה מודע לקיומי הוא היה מקיא אותי כמו שבולמית מקיאה 'עוגת הבית' שלמה שאכלה לתומה באחר צהריים בהיר אחד לבדה בבית עם המקרר ועם האסלה, שני חבריה הטובים ביותר פטר וטומי. פטר יבוא לבקר אחר הצהריים ושי בידו, זר גלדיולות. כי גלדיולות אי אפשר להקיא ופיל אי אפשר לפסנתר.
מה קרה היום קיטי, שואלת הינך? קמתי צלולה כמיץ תפוחים 'סיידר הגליל' מוגז במידה ומתוק מדי, מתוק להכעיס. צללתי אל העבודה בחדוות עשייה כמוה לא נראתה במקומותינו מאז המהפך של 1977. הדלקתי את הטלפון כמו גדולה ואז גורי התקשר שאוריד לו את הכובע ואחר כך גורי התקשר שאעזור לו לפתוח את מכסה המנוע ואחר כך הלכתי לקנות קפה, פיצה, קפה, לוח שנה, פירות יבשים וקפה. מוחי הינו מנואלה סרברלית המופעלת על ידי צעידה אל הסנטר ובחזרה. אני נחום תקום שנוחֵם את דרכו אל מרכז הקניות מצויידת בשיער חפוף ובמצב רוח טוב, כולם מנסים למכור לי משהו, גלידה או מנוי לקוסמו או שעוצרת אותי בחורה בשער אחת ואומרת "אני הייתי המאפרת בחתונתך" ובאמת זו היא. לובה החמודה. לוקחת כרטיס ביקור. אני אף פעם לא משתנה. כולם מזהים אותי כל הזמן ואני אינני מזהה איש. חצי חיוך אוטיסטי נשכח על פני עוד מימי המהפך ואנה אני הולכת קיטי. לאן צועד נחום: קפה, פיצה, קפה, לוח שנה, פירות יבשים וקפה ובתווך העבודה, המרעננת הרשמית של חורף 2012. מה היינו עושים בלעדיה: נמוגים לתוך הריק כמו האיש בלא תכונות שאוכל עוגת הבית ולא מעלה בדעתו להקיא. מחכה לאיזה יום בצהריים. חמיצנע מופיע למאמיניו במדשאה הגדולה שמול בית העם.
קיטי היא של אנה פרנק, כמובן. הבחורה שהסתתרה מפני הנאצים ועדיין כל מה שעניין אותה היה בחור בשם פטר. כשאמא שלי הייתה ילדה לכל הבנים היהודים בצ'כוסלובקיה קראו פטר או טומי ובגלל זה לשני הדודים היחידים שלי קוראים פטר ולאח של אחד מהם קוראים טומי. כולם פטר וטומי. כמה נוח. אם מונח לידך בחור זה כנראה פטר. טומי הוא מושא ערגה כללי המתגלה למאמיניו בכל יום חמישי בצהריים, כמו חמיצנע למאמינים בחמיצנע. כל אחד לפי דתו ואמונתו, נותן כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו ורק אנוכי מערכת אגנוסטית מקולקלת שיש לשלול את אזרחותה לאלתר ולשלח אותה בספינת השוטים לכיוון כללי כלשהו מצויידת באספקת מים ומזון לשלושה ימים בלבד. אם הקולקטיב היה מודע לקיומי הוא היה מקיא אותי כמו שבולמית מקיאה 'עוגת הבית' שלמה שאכלה לתומה באחר צהריים בהיר אחד לבדה בבית עם המקרר ועם האסלה, שני חבריה הטובים ביותר פטר וטומי. פטר יבוא לבקר אחר הצהריים ושי בידו, זר גלדיולות. כי גלדיולות אי אפשר להקיא ופיל אי אפשר לפסנתר.
מה קרה היום קיטי, שואלת הינך? קמתי צלולה כמיץ תפוחים 'סיידר הגליל' מוגז במידה ומתוק מדי, מתוק להכעיס. צללתי אל העבודה בחדוות עשייה כמוה לא נראתה במקומותינו מאז המהפך של 1977. הדלקתי את הטלפון כמו גדולה ואז גורי התקשר שאוריד לו את הכובע ואחר כך גורי התקשר שאעזור לו לפתוח את מכסה המנוע ואחר כך הלכתי לקנות קפה, פיצה, קפה, לוח שנה, פירות יבשים וקפה. מוחי הינו מנואלה סרברלית המופעלת על ידי צעידה אל הסנטר ובחזרה. אני נחום תקום שנוחֵם את דרכו אל מרכז הקניות מצויידת בשיער חפוף ובמצב רוח טוב, כולם מנסים למכור לי משהו, גלידה או מנוי לקוסמו או שעוצרת אותי בחורה בשער אחת ואומרת "אני הייתי המאפרת בחתונתך" ובאמת זו היא. לובה החמודה. לוקחת כרטיס ביקור. אני אף פעם לא משתנה. כולם מזהים אותי כל הזמן ואני אינני מזהה איש. חצי חיוך אוטיסטי נשכח על פני עוד מימי המהפך ואנה אני הולכת קיטי. לאן צועד נחום: קפה, פיצה, קפה, לוח שנה, פירות יבשים וקפה ובתווך העבודה, המרעננת הרשמית של חורף 2012. מה היינו עושים בלעדיה: נמוגים לתוך הריק כמו האיש בלא תכונות שאוכל עוגת הבית ולא מעלה בדעתו להקיא. מחכה לאיזה יום בצהריים. חמיצנע מופיע למאמיניו במדשאה הגדולה שמול בית העם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה