המשכתי את הפנטזיה, קיטי. שם יש לי קהל. את כשלעצמך, אינך קהל טוב, קיטי, שכן יש בך נטיה שאינה ברת כיבוש למעשי אכזריות. תאמרי, קיטי, שגם הסיפור ההוא אכזרי במקצת ואומר לך, קיטי, שהוא רק תיאוריה. אכזריות בתיאוריה. לימוד שחייה בהתכתבות אצל מציל ידוע. זה כמו לכתוב "הכוכבים רימו אותי" בשעה שאתה פאקינג המשורר הלאומי, קיטי, כרסתן ומכובד כשהינך, רק להיפך קיטי, להיפך - להיות בזוי ולכתוב את עצמך כסאדיסט, על אף שאינני בזוי וגם סאדיסט אינני. כמו תמיד, משאבה מקולקלת של תשומת לב. רוצה קוראים. קוראים שכותבים לי בהודעות פרטיות "האם אתה באמת גבר?" ומה אם אני לא גבר? יונג הרי אמר שלכל אחד צד נקבי וצד גברי ואת הרי יודעת זאת, קיטי. הצד הנשי שלך מאוד מפותח. את משתמשת בו בכדי לזייף אמפתיה ואחר כך לומר בקול גברי נמוך "איזה מתבכיין". תמיד נדמה שאפשר לומר לך הכל, לכן אני אומר לך הכל ובשל כך נדחק לקרן זווית בעולמה של קיטי. בעולמי שלי עדיין אני המרכז. מרכז פנימי יציב ושאינו יציב. אני בא והולך אלי ולפעמים גם אליך, כשאת מרשה. בדרך כלל את לא מרשה. אני לוקח מה שנותנים לי. לעולם לא דורש דבר ולא נותן דבר ודורש הכל ונותן יותר מדי. מסגיר יותר מדי. מוטב אשאר בפינה. הולך להכין אורז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה