באמת אף אחד לא קורא פה. LOL.
אני רוצה לנסוע לבן הדוד א' לבד ברכבת, בלי הצל של אחותי. אני חושבת שתקשורת בלתי אמצעית עם הצד הזה של המשפחה יעשה לי טוב וגם יתקן את העוול שההורים שלי עשו שהם גררו אותנו אחרי ההלוויה לבית של סבתא, כי "סבתא יושבת שבעה בבית שלה", בעוד שהשבעה "האמיתית" הייתה אצל א' בבית. אני לא מוכנה להמשיך את המחנות שלהם. אבא של הילדים האלו התאבד, אני חושבת שעכשיו אפשר להתחיל להתייחס אליהם וחוץ מזה אני מנסה להוכיח משהו. מעבר לדימוי שאבא הנחיל עלינו של ילדות "השמנת" האטומות - אני לא מאמינה שהם מאמינים לשטויות האלה. איזה ילדי שמנת יש בחולון בכלל - ומעבר לדימוי של האחות הלא כייפית של בת הדודה י' שהיא גם יפה וגם מגניבה וגם "אוהבת להיות עצובה ושותקת" וכאלה. המון מעלות בבחורה אחת שאני אחותה הצולעת, תרתי משמע.
ראיתי אתמול סרט תעודה על פראן ליבוביץ שעשה סקורסזה. קראו לו 'Public Speaking'. היא כתבה כמה ספרים אייקוניים ועכשיו היא מתפרנסת מהרצאות. היא אמרה שהיא כל כך לא מפחדת מלדבר בציבור שהיא לפעמים נרדמת לפני הרצאות מרוב שעמום. היא אמרה שאת כל החרדות שלה היא מכניסה לתוך הכתיבה, שזה מה שאני עושה כרגע, דרך אגב, רק שלגב' ליבוביץ יש מליוני קוראים ולי יש רק קוראים אקראיים, או לפחות אני מעמידה פנים שהם אקראיים, כי לקורא אקראי יש סיכוי אקראי שיהיה לו אמפתיה אקראית אלי, בניגוד לאנשים אחרים, שהייתי מעמידה פנים שהם לא קיימים, אם הם לא היו חייבים לי כסף.
י' ניסתה להפגש איתי בהתראה של שעה, בזמן שאני תכננתי לשתות ארקפה ולראות סדרה בריטית על בחורה שנכשלה בחייה וחוזרת לגור עם ההורים ואחר כך ללכת לחדר הכושר, אז כמובן שלא הלכתי לפגוש אותה. יש איזה כנס מקצועי בראשון בנובמבר. אולי אעמיד פנים שאני פראן ליבוביץ לאיזה שלוש שעות ואסחוב את עצמי לשם, למרות שקודם אני צריכה לוודא שלא הזמינו אותי באמצעות מייל מרג'. קשה להיות אני, כל הדימוי העצמי הנמוך הזה שצריך לתחזק :-).
אני רוצה לנסוע לבן הדוד א' לבד ברכבת, בלי הצל של אחותי. אני חושבת שתקשורת בלתי אמצעית עם הצד הזה של המשפחה יעשה לי טוב וגם יתקן את העוול שההורים שלי עשו שהם גררו אותנו אחרי ההלוויה לבית של סבתא, כי "סבתא יושבת שבעה בבית שלה", בעוד שהשבעה "האמיתית" הייתה אצל א' בבית. אני לא מוכנה להמשיך את המחנות שלהם. אבא של הילדים האלו התאבד, אני חושבת שעכשיו אפשר להתחיל להתייחס אליהם וחוץ מזה אני מנסה להוכיח משהו. מעבר לדימוי שאבא הנחיל עלינו של ילדות "השמנת" האטומות - אני לא מאמינה שהם מאמינים לשטויות האלה. איזה ילדי שמנת יש בחולון בכלל - ומעבר לדימוי של האחות הלא כייפית של בת הדודה י' שהיא גם יפה וגם מגניבה וגם "אוהבת להיות עצובה ושותקת" וכאלה. המון מעלות בבחורה אחת שאני אחותה הצולעת, תרתי משמע.
ראיתי אתמול סרט תעודה על פראן ליבוביץ שעשה סקורסזה. קראו לו 'Public Speaking'. היא כתבה כמה ספרים אייקוניים ועכשיו היא מתפרנסת מהרצאות. היא אמרה שהיא כל כך לא מפחדת מלדבר בציבור שהיא לפעמים נרדמת לפני הרצאות מרוב שעמום. היא אמרה שאת כל החרדות שלה היא מכניסה לתוך הכתיבה, שזה מה שאני עושה כרגע, דרך אגב, רק שלגב' ליבוביץ יש מליוני קוראים ולי יש רק קוראים אקראיים, או לפחות אני מעמידה פנים שהם אקראיים, כי לקורא אקראי יש סיכוי אקראי שיהיה לו אמפתיה אקראית אלי, בניגוד לאנשים אחרים, שהייתי מעמידה פנים שהם לא קיימים, אם הם לא היו חייבים לי כסף.
י' ניסתה להפגש איתי בהתראה של שעה, בזמן שאני תכננתי לשתות ארקפה ולראות סדרה בריטית על בחורה שנכשלה בחייה וחוזרת לגור עם ההורים ואחר כך ללכת לחדר הכושר, אז כמובן שלא הלכתי לפגוש אותה. יש איזה כנס מקצועי בראשון בנובמבר. אולי אעמיד פנים שאני פראן ליבוביץ לאיזה שלוש שעות ואסחוב את עצמי לשם, למרות שקודם אני צריכה לוודא שלא הזמינו אותי באמצעות מייל מרג'. קשה להיות אני, כל הדימוי העצמי הנמוך הזה שצריך לתחזק :-).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה