י' - אולי אני סתם מסתכלת עליה כעל מראה מקטינה של עצמי. היה איזה קטע שסיפרתי לה שאמא אמרה שאני ואחותי לא צריכות לבוא לביקור בגלל יום ההולדת שלה, כי זו "מסיבה" ולא עושים "מסיבות" בזמן אבל ואחותי אמרה לה שהיא לא זוכרת אפילו מסיבה אחת שהתרחשה בבית שלהם אי פעם ואני אמרתי (בשתי שיחות נפרדות) שאנחנו מביאים עוגה, לא ליצן ובלונים. מותר לאכול עוגה באבל. עוגה היא המזון הרשמי של שִׁבעות. השכנים לא יריחו עוגה ויגידו שאבא שלי לא מתאבל על אחיו כראוי וירגמו אותו בקלטות של דודו פישר כשהוא ייצא להוריד את הפח.
אז לי' סיפרתי שאמא שלי אמרה שזה לא הזמן למסיבות וגם סיפרתי לה שאמרתי לאמא שלי שלא אמרתי שלום לאישתו של בן הדוד בהלוויה ואמא שלי אמרה שהלוויה זה לא הזמן להסתחבק - עוד אמירה תמוהה - ברור שאתה אומר שלום לקרובי המשפחה שלך בהלוויות. אז י' אמרה שלאמא שלי יש בעיה עם זמן, כי היא אומרת "זה לא הזמן" ושאמא שלי לא רוצה עוגה ביום ההולדת כי היא חושבת שלאנשים זקנים אסור להיות שמחים והפרשנות שלה הייתה כל כך אווילית, שהיא נראתה לי כמו פרודיה לא מכוונת על הדברים שאני אומרת לאנשים כשאני מקשיבה להם.
הקטע על המסיבה, מזכיר לי קטע של אריק ובנץ שאריק מחזיר צעצוע למקומו על המדף והוא מפנטז שבנץ ישוב הביתה ויעשה לו "מסיבה וחצוצרה" על זה שהוא עזר לסדר את החדר, ובסוף בנץ בכלל לא שם לב. ג' אומר שזו גם החשיבה שלי על דברים. שאני כל הזמן מצפה למסיבה וחצוצרה מאנשים. מאוד יכול להיות :-). תיאום ציפיות נחוץ כאן.
אני מותשת. אין לי כח לכלום: ההלויה שהייתה ביום ראשון; הנסיעה לבן הדוד שהייתה ביום חמישי; הביקור של י' ועכשיו, לנסוע לסבתא ואחר כך להורים ל-"מסיבה" הכי עגומה בהיסטוריה. אני צריכה לאסוף את עצמי, מהר. עכשיו. מהר. עכשיו. מהר.
אז לי' סיפרתי שאמא שלי אמרה שזה לא הזמן למסיבות וגם סיפרתי לה שאמרתי לאמא שלי שלא אמרתי שלום לאישתו של בן הדוד בהלוויה ואמא שלי אמרה שהלוויה זה לא הזמן להסתחבק - עוד אמירה תמוהה - ברור שאתה אומר שלום לקרובי המשפחה שלך בהלוויות. אז י' אמרה שלאמא שלי יש בעיה עם זמן, כי היא אומרת "זה לא הזמן" ושאמא שלי לא רוצה עוגה ביום ההולדת כי היא חושבת שלאנשים זקנים אסור להיות שמחים והפרשנות שלה הייתה כל כך אווילית, שהיא נראתה לי כמו פרודיה לא מכוונת על הדברים שאני אומרת לאנשים כשאני מקשיבה להם.
הקטע על המסיבה, מזכיר לי קטע של אריק ובנץ שאריק מחזיר צעצוע למקומו על המדף והוא מפנטז שבנץ ישוב הביתה ויעשה לו "מסיבה וחצוצרה" על זה שהוא עזר לסדר את החדר, ובסוף בנץ בכלל לא שם לב. ג' אומר שזו גם החשיבה שלי על דברים. שאני כל הזמן מצפה למסיבה וחצוצרה מאנשים. מאוד יכול להיות :-). תיאום ציפיות נחוץ כאן.
אני מותשת. אין לי כח לכלום: ההלויה שהייתה ביום ראשון; הנסיעה לבן הדוד שהייתה ביום חמישי; הביקור של י' ועכשיו, לנסוע לסבתא ואחר כך להורים ל-"מסיבה" הכי עגומה בהיסטוריה. אני צריכה לאסוף את עצמי, מהר. עכשיו. מהר. עכשיו. מהר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה