הביקור ברחובות היה מתיש ומציף. היה לנו כיף ביחד, אבל אני חוששת שעשיתי רושם של טיפוס רגיש מדי עם לשון חדה מדי ונטיה חופשית להגזמות. שתיתי המון קפה. אפילו שם הכינו לי אספרסו כפול, כי מסתבר שלאישתו של הבן דוד, יש חנות לקפה וכשחזרתי העירה, באיזה עשר בלילה, קניתי עוד קפוצ'ינו חזק, שזו ההכנה הכי רעה ללילה מוצף רגשית, אבל בסוף הלכנו לישון בשלוש והייתי כל כך עייפה שנרדמתי מיד, לא לפני שביקשתי מג' שיביא לי כוס מים למיטה, כי הייתי מיובשת מכל הקפה. חוץ מזה היינו בדיקסי והיה כיף.

ג' אומר שלא יצאתי "פארש" מול בני הדודים, כי להגיד להם שכל המשפחה הזאת דפוקה זה מסר מנחם וזה שהם לא האמינו לי כי לא יכולתי להרשות לעצמי לתת דוגמאות, זו בעיה שלהם. סוף סוף שלטתי על מה שיוצא לי מהפה, כי יחסית לא נסחפתי בסיפורים. אני חושבת שקורותי ביום רביעי היוו הכנה לא רעה ליום חמישי. קשה באימונים קל ברחובות, אלא שלא היה קל ברחובות רק לא כל כך מפדח כמו שהיה יכול להיות כאשר אַלי המותשת מכסה על העייפות והרעב באספרסו כפול והיא פוגשת אנשים שהם גם קרובים וגם רחוקים בו זמנית והיא באמת טיפוס רגיש מדי עם לשון חדה מדי ובלי עור. בעיקר בלי עור.

אני צריכה לפגוש היום את י', כי לא להסכים להיפגש בפעם השלישית שמציעים לך, זה מגעיל אפילו בסטנדרטים שלי, רק שאני אף פעם לא מרשה לעצמי להציע שוב ושוב ושוב לאנשים דברים. י' היא כל מה שאני לא מרשה לעצמי להיות. כשאתה אף פעם לא בוחר, אלא נותן לאנשים לבחור אותך, זה מה שיוצא וזה לא נורא בכלל, רק נראה כך כשעייפים מאוד מהחיים, היקום וכל השאר.