פוסט שמשלב באופן משונה לביבות וגדי טאוב

היום בסופרמרקט, ניגשתי לקחת לחמניה. בשעה שניסיתי לפתוח שקית ללחמניה (יום ההתרמה למאותגרי שקיות יתקיים בעזרת השם ביום הצנורבלים. אל תגידו: "תרמנו במשרד" אם "המשרד" שלכם זה ארקפה), יצא מהמחסן מנהל הסופר, ירום הודו, והחל מצעק על אחת מעובדות המאפייה (סוג של מאפייה יש שם, שאופים בה דברים מפילסברי), בשעה שהמנהל צועק ועושה לי פלאשבקים לפעמים ששמעתי את אבא שלי צועק על מורות בטלפון וגם לפעמים ששמעתי את אותו מנהל צועק על קופאיות שהבריזו מהעבודה בטלפון (לך עצמך, אין עבודה?  שאת כותבת פוסטים כאילו היית עוגיית סוכר מבית הקפה מתוקה שהיה כותב על אריזות העוגיות "עוגיות סוכר – כאילו אין מחר"), הבחנתי בעיני בלביבות שיצאו חמות מה-"מחבת" (מה שגורי קורא "צצות כמו לחמניות חמות אחרי הגשם"), בעודי מנסה לפזול בעין אחת אל המרכיבים של הלביבות, המנהל הזה אומר לעובדת "זו לא תצוגה! ככה לא מסדרים תצוגה!" (כי הוא לא יודע שמה שעל המגש הוא כאילו "טרי" ומגרה ללקיחה?) והעובדת הנזופה מגלגלת את המגש עם הלביבות בחזרה אל המחסן. 

עכשיו תאמרו, למה לא אמרת "רגע, אני רוצה קופסא של לביבות", כי למיטב הבנתי בסופרים, הם לא היו מתנגדים למכור קופסא ולו אחת מהתצוגה שלא מסודרת מספיק יפה בשביל שהלביבות תמכרנה? כי, ראשית, פחדתי מהאיש הזה שמצווח ככרוכיה על העובדים (מצווח ככרוכיה זה ביטוי מהגמרא/משנה על רבי שהיה צורח כמו עגור. כרוכיה זה במקורות עגור ולא שטרודל. שטרודל לא צועק כשאוכלים אותו, למרבה הפלא) . שנית, לא הספקתי לקרוא את רשימת המרכיבים של הלביבות (אבל קנית "ביסלי". את רשימת המרכיבים של הביסלי קראת? אז כן, קראתי. קראתי אבל לא הפנמתי ולקחתי חבילה הביתה, לעיון נוסף) ושלישית (הנימוק המטופש מכל), השיער שלי לא היה חפוף! ואסור לקנות לביבות שהשיער לא חפוף, כידוע, זו מצווה מדאורייתא. 

אחר כך, כשסיפרתי את כל העניין לגורי, אז אמרתי לו שלמנהל, באופן פאתטי ביותר היה עגיל באוזן, אז גורי אמר שהוא מעריך אנשים שמביאים את עצמם לידי ביטוי ללא התחשבות בצו האופנה, אז אמרתי שזהו, יש פה התחשבות בצו האופנה, אבל צו האופנה של שנות התשעים ורק לגדי טאוב, שגר באוהל בגינת שינקין, כי הוא אוכל כל יום באורנה ואלה, מותר עדיין לענוד עגיל באוזן, כי יש לו חברות חשפניות! לא לכל אחד יש חברות חשפניות! והוא רשם עליהם את הספר "עלנבי" (רכשתי. קראתי בעיון ואז שמתי על הגדר בשכונה לעיון נוסף של מי שרוצה) ומותר לו הכל, כולל להיות תקוע בשנות התשעים ואידך זיל גמור.