הטעויות שבאמצע הנגינה

ביום שישי שעבר, כבר לא חפציבה, שניסיתי לשווא לאמץ בתור אמא אלטרנטיבית, אמרה לי שלא איכפת לה ממני ושאם בוציק יתלוש לי את כל השיערות ואני אשאר קירחת (סתם, בדיחה של נחשים בזמן שלכבר לא חפציבה לא היה מצב רוח לבדיחות של נחשים כי הייתה לה דלקת בדרכי השתן. לפי הספר האהוב עלי, גופה של אישה הוא תבונתה, בעיות בשלפוחית השתן מייצגות אובדן הגנה הורית ובאמת אימה של כבר לא חפציבה נפטרה לפני כמה זמן ואבא שלה כבר מת מזמן, או כפי שהיא ניסחה את זה "אם ל' היה מדבר ככה אל הבת שלי ליד אבא שלי אז אבא שלי היה מכניס לו אגרוף" כלומר היא בעצם ניסתה להתלונן על חמי שיש לו נטיה שלא להכניס אגרופים לאנשים, או לענות כשאומרים לו שלום לצורך העניין. כבר לא חפציבה, תקשיבי רגע, בעלך לא מסוגל להתחייב בלענות שמדברים אליו, אז איך את רוצה שהוא יתחייב לאגרוף? הוא לא כמו ההוא שאמר לי "אם מישהו יטעה בשם של אישתי אני מכניס לו אגרוף" ומייד דמיינתי שהוא נותן לי אגרוף ומדמם לי מהאף ואין לי טישו ואני מנגבת בשרוול של החולצה והדם נוזל על הריפוד של האוטו שלו, שהוא חדש, כלומר הריפוד חדש, לא האוטו), אז "יש פיאות בעולם". כן, יש פיאות בעולם, חפציבה המכוערת (זה כמו "בטי המכוערת" רק בחפצי).

אז אני בוכה ובוכה מול הרדיאטור שאבא שלי קנה לבוציק וגורי לוקח את בוציק לחיסון בטיפת חלב ופתאום האמא (האמיתית) שלי מתקשרת ומציעה, לגמרי בהתנדבות, לשמור על בוציק בזמן שאני עובדת ולמחרת אבא שלי מתקשר ומציע לי, לגמרי בהתנדבות, לשמור על בוציק בזמן שאני עובדת ואמא שלי אומרת "קחי מטפלת. את עובדת קשה מדי" (בניגוד לחפצי המכוערת שאמרה לי "מדוע לא התחלת "טעימות" לבוציק? כי, איך להסביר לך, חפציבה, עבדתי כל כך קשה כל היום גם בלטפל בו וגם בלעשות את העבודה שלי, שלא יכולתי להתחיל "טעימות" בגיל ארבעה חודשים במקום בגיל חצי שנה (בגיל חצי שנה כך לפי המלצת משרד הבריאות) רק כי את אמרת לי וקנית לי שני ספרים על טעימות + הבאת לי שני סירים ובלנדר של הסבתא המתה של גורי. כאילו, אני מעריכה את היוזמתיות שלך ואת כלי המטבח של האנשים המתים במשפחתך, אבל השיער שלך מכוער, חפציבה. הברמודה שלך גם מכוערת חפציבה וגם הפולו. את מתלבשת כמו born again Christian ואת לא מאמינה באלוהים ואלוהים לא מאמין בך וכל הילדים שלך תלותיים (חוץ מגורי): הבן הצעיר שלך תלוי בכסף שלך והבת האמצעית שלך תלויה בבעלה והילדים שלה מתחצפים אליה והיא מקבלת את זה בהומור, שזה מה שנקרא חינוך רע. "פינוקי הולך לים" כולם אצלך בבית! ואת מכבסת כל הלילה! ואת אומרת שגורי הוא אחד מל"ו הצדיקים ואז לא נותנת לו כלום ממה ששאר הילדים מקבלים כי "הוא לא משמח אותך" כי "אין לו ילדים" ועכשיו "יש לו ילדים" ואת אומרת לאישתו "לא איכפת לי ממך, איכפת לי רק מבוציק" רק כי היא סיפרה הלצה על זה שבוציק אוהב לתלוש שיערות. יש לה איזו חרדה ששערה שלי תיכרך לבוציק סביב אחת האצבעות ויקרה לו נמק, אז אני אומרת לחפציבה בשיא הקוליות: חפציבה, נמק לא קורה כל כך מהר (נמק במוח שלך חפציבה! אילו חרדות מוזרות ואני אומרת את זה בתור אדם עם פוביה ממיונז).

יש איזה קטע בשלמה המלך ושלמי הסנדלר שיונה עטרי שהתאהבה במלך שלמה שהוא בעצם שלמי בעלה בתחפושת אומרת: "הן אמונים תמיד שמרתי לאישי" ואז שלמי בתחפושת שלמה המלך אומר לה במעט ציניות "ומה עכשיו, סיימת את המשמרת?" והקהל מתפקע מצחוק בהקלטה. אז כן, סיימתי את המשמרת של להיות ילדה טובה לחפציבה. מעכשיו אני אהיה "הפנקס פתוח והיד רושמת". לשנה החדשה אני מאחלת לעצמי לאהוב רק את מי שמגיע לו שאוהב אותו (פתאום דני סנדרסון שר בראש שלי מתוך השיר "היא התיישבה ליד פסנתר" – "ובלי לחשוב על הכבוד/ פתאום הכניסה לי אגרוף/ ואז אני הבנתי שטעיתי שתיקנתי/ את הטעויות באמצע נגינה).

ובטח פ' היה אומר על זה: "היא מכרה לך אשליה של אם ואז ניפצה אותה".