אתמול
כשגורי לקח את בוציק לסבתא שלו, פתחתי באקראי את הספר של יונה וולך
"מופע" (לא בדיוק באקראי: מישהו שהבלוג שלו התעדכן ב- "בלוגים
שעודכנו לאחרונה" ציטט שיר של יונה וולך מהספר "תת הכרה נפתחת
כמניפה") והספר נפתח בשיר: "אם תצא למסע ל.ס.ד" ("אם תצא למסע
ל.ס.ד/ תזכור אותי שלא חזרתי משם"), שזה שיר שאני כמובן מכירה, אבל היה שם
עוד שיר, שלא הכרתי שנקרא: "אם תתקע במסע ל.ס.ד".
היום לקחתי
את בוציק לטיול הבוקר שלנו ובאמצע דיזנגוף, הבנתי למה החבר שהיה לי לפני גורי, רצה
מאוד שאני אקרא את קרלוס קסטנדה. ליתר דיוק הוא אמר לי "תקראי ואם לא תאהבי
תתני לי סטירה" ולא הבנתי מה הוא רוצה ממני. בסד'ר. ספר על טריפים משרומס.
אבל זה בדיוק כמו שפיליפ ק. דיק אמר שהוא לא יודע מה העולם האמיתי בדיוק, המציאות
הרגילה או מה שהוא חווה.
אני זוכרת
שקראתי בבלוג "סוכן זוטר או מקסימום לבלר" על הספר "ואליס" של
ק. דיק אחרי שכבר קראתי אותו. אני זוכרת את עצמי מחפשת בחנויות של ספרים משומשים
ספרים של פיליפ ק. דיק ואת הפסיכולוג, ש', שהדריך אותי בעבודה המעשית שעשיתי
במסגרת התואר הראשון נותן לי במתנה כשהתקבלתי לתואר השני את "האם אנדרואידים
חולמים על כבשים חשמליות" באנגלית וזה היה הספר העלילתי הראשון שקראתי
באנגלית והספר הראשון שקראתי של פיליפ ק. דיק. ש' ההוא חיבב אותי כי פעם הוא שאל
אותי איזו מוזיקה אני אוהבת לשמוע ואמרתי לו "פרנק זאפה" והוא אמר לי
"תני לי שמות של שלושה תקליטים של פרנק זאפה" ואמרתי לו (בואו נראה אם
אני זוכרת בלי ויקיפדיה: you
are what you is, grand wazoo, apostrophe ), אז הוא התרשם, למרות שזה היה עניין של ההיכרות שלי עם ש"פ
+ מנוי לספרייה המוזיקלית ברחוב בן יהודה.
פעם הברזתי
מבית הספר לבית של אמא של ש"פ והלכנו ביחד לסופרמרקט שברחוב חנקין וש"פ
קנה פומלה ואחר כך עלינו לבית שלו והוא קילף לאט לאט את הפומלה והשמיע ברקע את islands של קינג קרימזון ואחר כך
שאלתי את הדיסק הזה מהספרייה המוזיקלית והקלטתי אותו על קלטת והייתי שומעת אותו
בנסיעות לקריה. לפעמים הייתי נרדמת עם הראש בתוך הדובון ואיזה אישה מבוגרת הייתה
אומרת לי "חיילת, חיילת, האוטובוס הגיע לקריה".
פעם ירדתי
עם המדים ב- "רינה" (כל המקומות במרכז חולון נקראים על שם בתי קולנוע
סגורים: "ארמון", "רינה" ו- "מגדל". מנהל בית הספר
שלי סיפר פעם לכיתה (למדנו אצלו את היחידה החמישית בתנ"ך והשיעור התקיים בחדר
הישיבות שהיה גם חדר המנהל) שהוא היה מטאטא את בית הקולנוע תמורת הזכות לצפות
בסרטים. הוא נפטר כבר. כשאחותי למדה אצלו את היחידה החמישית בתנ"ך הוא שידך לכל
הכיתה למבחן הבגרות של היחידה החמישית גיליון עם תשובות מלאות ואחותי נעלבה ממנו,
אבל זה קצת מצחיק ואנרכיסטי כשחושבים על זה. הוא פעם אמר לא' מהכיתה שלי:
"שרונה, רש"י כבר התייאש ממך!" ממני אף פעם רש"י לא התייאש, בעיקר
כי הייתי מעתיקה שיעורי בית מספר פרשנות של "מוסד הרב קוק" ולא מקסוטו
כמו כולם). הייתה לנו ספרייה עשירה בבית (עדיין יש). פעם אבא שלי אמר לי שהוא היה
מוציא כסף על ספרים כשלא היה מה לאכול בבית אז אמרתי לו "אבא, שטויות, מעולם
לא הרגשתי מחסור בבית" וזה נכון, מקסימום אמרו לי "אי אפשר לקנות מילקי.
תבחרי טעם של 'דני'" וזו דווקא הכנה טובה לחיים.
אז ירדתי
עם המדים ברינה והלכתי לבקר את ג' (ההוא עם הסטירה והקסטנדה) והיה לו טייפ בחדר
ודחפתי לשם קסטה של פרנק זאפה ושפרנק זאפה שר you gotta be free, gotta be free אז הוא אמר "שכבתי פעם עם בחורה שקראו
לה גאתה בסיני" אז הסתכלתי לו בעיניים, נשארתי שם עוד שעה בשביל הנימוס
והלכתי הביתה ואף פעם לא חזרתי לשם כי חשבתי שהוא טיפש שהוא לא מבין את הגאוניות
של זאפה, עד שחמש עשרה שנה אחר כך סבתא של גורי עברה לגור ברחוב הסמוך (אבל ג' כבר
עבר עוד בשנות התשעים יחד עם ההורים שלו לגור באיזה מושב שכוח אל). השכונה הזו היא
אחת השכונות הכי עניות בעיר. אני לא יודעת למה סבתא של גורי שוכרת שם דירה. השכנים
שלה עושים "על האש" בחדר המדרגות ויש לשכנים אחרים מצלמות במעגל סגור
בלובי (זה כמו שאחותי שאלה בנימוס את השכן שלה בחיפה במה הוא עוסק והוא ענה לה
בנימוס "אני? אני בתחום הפלילי").
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה