"קח עוד תפוז - אתה יודע למה" או איך נגמרו לי הקלמנטינות

התקשרתי לאבא שלי בתשע בבוקר (אבא שלי קם בחמש כל יום) והוא לא ענה כי הוא היה בחדר הכושר. כולנו עברנו את השלב הזה, בו קנינו טלפון סלולארי ראשון והחזקנו אותו כבוי כל הזמן, רק שרובנו קנינו טלפון סלולארי ראשון בשנות התשעים (אפילו לגורי היה) ולא בסוף אלפיים וארבע עשרה. ברור שאבא שלי בהתחלה יחזיק את הסלולארי מכובה כל הזמן, הוא רק הצטרף אלינו מהשני אחוזים באוכלוסיה הבוגרת בישראל שאין להם טלפון נייד (הוא יגיד לכם שהיה לו טלפון נייד כי *טררם תופים* בשנת אלפיים ואחת עשרה הוא קנה טלפון אלחוטי! לשימוש ברחבי הבית! מבחינת אבא שלי, טלפון אלחוטי הוא נייד כי, ובכן, הוא לא מחובר לחוט ואני לא אסביר את זה עוד פעם, טיפשונים. היה לו טלפון . שהיה נייד. מכאן שהיה לו טלפון נייד. זה ההיגיון של אבא שלי ואידך זיל גמור).

אז התקשרתי לאבא שלי בתשע בבוקר והנייד שלו היה מכובה. הסיבה שהתקשרתי היא שרציתי לבקש ממנו לשמור על בוציק בזמן שאני עובדת. אבא שלי, כאמור, לא ענה, אז התקשרתי לאמא שלי שהסבירה לי שבן זוגה של אחותי במילואים ואבא שלי בא אליה מחר וזה יהיה לו קשה לבוא לאחותי ביום רביעי ואלי ביום חמישי. אמא שלי אמרה לי שבעצם אבא שלי לא יוכל לבוא אלי עד שתתחיל השנה החדשה ואחותי תחזור לעבודה וכשאמרתי לה שהוא הציע לבוא פעם בשבוע היא אמרה שפעם בשבוע או אלי או לאחותי ואחותי צריכה יותר עזרה ממני (מה שנכון). היא הציעה לבוא בעצמה בהפסקת הצהריים שלה (יום כפול בעבודה) אבל ויתרתי כי זה קשה מדי בשבילה ולא הכי מועיל בשבילי (שהיא תהיה פה שעה וחצי במקום לנוח בצהריים מהעבודה). היא הציעה לבוא יום אחד אחרי העבודה, אבל זה לא עוזר לי כי זה מאוחר לי מדי. בהערת שוליים אוסיף ואומר שהכנות שלה דווקא נעמה לי ולא ניסיתי להתקשר לאבא שלי אחרי חדר הכושר, כי האמנתי לאמא שלי שהוא עמוס מדי. הוא גם מבקר את סבתא שלי ארבע פעמים בשבוע.

בקיצור, כשגורי אומר לי "אם את צריכה עזרה תעשי סבב טלפונים" הוא לא באמת מצפה שמישהו יעזור לי. בטח שלא חפציבה שעובדת מינימום עשר שעות ביום, או אמא שלי שעובדת כל יום עד ארבע או אבא שלי שמתאמן למרתון (הוא תמיד מתאמן לאיזה מרתון) או אחותי שקורסת תחת העומס של הבוציק שלה וגם גורי אמר לי שמטפלת לפעמיים קבועות בשבוע סתם תציק לי, אם לא תהיה לי עבודה. מה שמשאיר אותנו לחפש בייביסיטר על בסיס שעות למקרה הצורך, כי זה לא ריאלי "לדבר עם השכנה" כמו שאמא שלי הציעה, כי עם השכנה, החברה שלי לשעבר, אני לא אדבר, כי אני לא סומכת עליה (כשהמלצתי עליה למישהו מקוראי הבלוג, אי שם באלפיים ושמונה, כן סמכתי עליה והיא מטפלת אחלה, פשוט יש בה קינאה מסויימת שנובעת מכך שהיא לא מצליחה להיכנס להיריון שני ולילדה היחידה שלה יש מבט פסיכופטי בעיניים, שלא באשמת הילדה כמובן (יש גבול לכמה שאתה יכול לצרוח על הילד שלך במלוא הריאות ולא לשלוח אותו לגן בכלל ולהיות כל עולמו ובאותו זמן לקרוא לו ניג'ס ונודניק ולישון איתו במיטה אחת עד שהוא נשבר) שאני לא מוכנה שהיא תטפל בבוציק) ולדבר עם השכנה השניה זה לא ריאלי כי היא בחודש תשיעי עם ילדה בת שנה ולדבר עם השכנה השלישית זה לא ריאלי כי יש לה תאומים בני ארבע ועבודה בבית המרקחת של קופת חולים בתור משווקת ויטמינים. אז אין "שכנה" ואין "סבב טלפונים".  צריך למצוא כבר שומרת טף לפי שעות. ויפה שעה אחת קודם  :-).