אבא
שלי הוא קצת בדרך להיות "רותי תישן ותישן" כי אחרי ארבעים שנה של
צמחונות הוא הפך לטבעוני עוגות, כלומר אדם שהדבר היחיד הלא טבעוני שהוא אוכל זה
עוגות ובכמויות. ארוחת ערב אצל ההורים שלי, שתבינו, זה מופת של תזונה נבונה
ומצומצמת, כאילו ההורים שלי היו מחסידיו של הרמב"ם שהמליץ לאכול כאביון בערב:
הם אוכלים סלט ירקות ("חתוך דקיקות דקיקות" כמו בשיר ששר משה בקר)פרוסות
של לחם קלוי עם גבינה לבנה (כן, אני יודעת שגבינה לבנה זה לא טבעוני. העולם מורכב
וצריך להתמודד עם זה) או חומוס או סלט טורקי וקצת זיתים וביצים קשות. בצהריים אבא
שלי אוכל שניצל טבעול עם קצת "צ'יפס לתנור" (כתבתי כבר במקום אחר שאמא
שלי פעם שאלה אותי אם במקדונלד'ס מוכרים צ'יפס בתנור. כן, אמא: במקדולנד'ס מוכרים
צ'יפס בתנור ופרוסות עם גבינה לבנה).
בבוקר
הוא אוכל כמה אגוזים, שקדים וצימוקים (ממש "מעוניו הרב שקדים וצימוקים"
בפראפרזה על אלתרמן – "אלוהי ציווני/ שאת לעולליך/ מעוניי הרב – שקדים וצימוקים"
טוב שבשיר אחר אלתרמן לא שרף לה את הבית בעודה מצחקת במסיבת מרעיה או שבשיר
"הזר המקנא לחן רעייתו" הוא אומר: "אל תלבשי את שמלת החג/ אל תצחקי
לעולם" וכסית הפך לבית קפה ועכשיו שוב לפאב עם שם של חנות בשמים. בתל אביב אם
רוצים לפתוח מסעדה ממש יקרה קוראים לה "המכולת". אח של יניב התחתן באולם
נורא יקר שקראו לו "חירבת' דוראן". וכמובן שמדובר באדם בן 64 שהבילוי שלו לשבת הוא
לקום בשתים בלילה ולרוץ 30 (באמת התורה, לא צוחקת) קילומטר ולבלות את כל הבקרים
ואחרי הצהרים בחדר הכושר.
אז
אבא שלי רזה ורזה ורזה ולקחו לו איזה אלף ביופסיות מכל מיני מקומות בגוף ואם הוא
יהיה "רותי תישן ותישן" זה יהיה בגלל הקמפיין הנוירוטי של הטבעונים
המיוסרים. הבן אדם הסתדר ארבעים שנה בתור צמחוני, למי איכפת אם הוא יאכל איזו ביצה
או ישתה קצת שוקו. תרנגולת בעצמה הייתה נותנת לו ביצה אם היא הייתה יודעת מהי
ביצה, או מה זו תרנגולת או מה זה לתת או למה לעזאזל כלאו אותה בכלוב סוללה או מה
זה כלאו או מה זה כלוב סוללה או מה זה לעזאזל או מי המציא את תוכניות הבוקר שספרים
קונים שם ספוטים בחמשת'לאפים ש"ח לעשר דקות בהן סוג של שרון כידון מהנהנת
בקצה הפן שלה כאשר הם מסבירים לה על מרכך שיער חדש על בסיס תאנים ותאכלו תותים כי תאכלו
תותים כי בשר זה רצח, הוסיף מישהו מתחת לכיתוב "תאכלו תותים" וזה ידוע
שעם קצת אוויר לנשימה, גם פיצוחי שושנים יהיו בכל פינה, אבל זה לא אומר שאפשר
ליישם את זה ואולי פשוט צריך להניח כריך מקופיקס ליד הקבצן עם הפצעים המוגלתיים
ששוכב על המדרכה בפינה של קינג ג'ורג' ובוגרשוב ולקוות לטוב. סליחה, תודה ובבקשה
(כולנו אומרים).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה