בדרך,
אישה לא מאוד יפה, אבל רזה ולבושה היטב במיטב אופנת החורף להיפסטר המתקדם, עצרה
בעודה רכובה על אופניה במעבר החציה שברחוב תרס"ט, בואכה **** והכיכר מה קוראים אותה "כיכר התזמורת". ניגש אליה בחור רכוב על
אופני עירייה שהעירייה מחלקת לאנשים למען יקל עליהם לדרוס עוברים ושבים על המדרכה גם
בלי להתחייב לרכישת זוג אופניים והבחור
כולו רגשי נחיתות בשל המוסא סוסא שהוא שכר מהעירייה באמצעות כרטיס האשראי קמפוסכרט
מחמיא לבחורה על אופניה העירוניות המשוכללות ואומר שיש לו כאלו בבית אבל הוא לא
הוציא אותן היום החוצה כי. והבחורה מהנהנת בחיוך מתנשא משהו למה היא קיבלה ניפוח
אגו בחינם ומדוושת אל האופק.או אז אני מכביד את מגפי על אספלט מעבר החציה ומגיע
לארקפה הבימה בצעד נמרץ.
אני
לובש חולצה דקה ומתנפנפת מ- "דובונים – החנות לשמנמנים" וטייץ במידה
לארג' מ-"בזארה" (הסלוגן של בזארה הוא "בזארה – אנחנו מתמחים
בלגרום לך להרגיש שמנה. רמז: הסמול שלנו הוא בעצם אקסטרא סמול, אבל את לא תדעי את
זה כי בפעם האחרונה שלבשת סמול הייתה כש.") ומגפיים מחדר המציאות בשופרא ומה
שנשאר מהשיער שלי אחרי הנשירה המפורסמת של אחרי הלידה אסוף בקוקו סנופי במיוחד
(ככה תיארתי פעם לגורי את מיכל דליות "אישה עם קוקו סנופי ומשקפיים
סנופיות". אימרה שהיא ע"ש הסיפור של השכנה על הביקור שלה אצל קרובי
משפחה באיטליה שהיא אמרה לאמא שלה על בת הדודה שיש לה גבות כמו של סנופי, רק שהיא
שכחה ש-"סנופי" הוא מושג בינלאומי) ואני הולך לפגוש את.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה