לאבא שלי יש סולם

יותר מהפטריוטיות, המשפט: "זה היה בצחוק" הוא מפלטו של הנבל. למשל ועם הבית שלנו גרר אותי לפני חודשיים מהבית בצעקות, כי הפועלים שהביאו לי את האלפטיקל הוציאו מהמקום פס של מתכת מריצפת המעליל שלא היה מחובר לריצפה טוב, כי השכנה אירחה "מסיבת אימהות" ואחת משלושים העגלות שהוכנסו למעלית, עקרה חלקית את הפס ממקומו וועם הבית הדביק אותו בשנית עקום עם הדבק הפלסטי של הילדים שלו, מה שלא מנע ממנו לבקש ממני את התשלום המלא על הפס כסף. בתגובה הוצאתי לו מכתב (קרי כתבתי לו באותיות קידוש לבנה על פתק ושמתי לו בתיבת הדואר) שאני מוכנה, לפנים משורת הדין, לשלם חלק מהעלות של פס הכסף ולהתחלק במחירו עם השכנה, דבר שגרר את זה שועם הבית טען שהכל "היה בצחוק" וביקש שאני "לא אהיה כבדה" רק כי הוא גרר אותי מהבית אל מרחב הכניסה לדירה שלי וגרם לי להשאיר תינוק בן חודש עם שני פועלים זרים בבית (לא שאמרתי לו את כל זה. הוא ראה לבד).

פעם, כשהייתי ילדה, אחרי שעברתי שני ניתוחים בצינורות המובילים מהכליות אל שלפוחית השתן, שתיתי יותר מדי קוקה קולה אצל סבתא שלי והייתי צריכה באופן דחוף לשירותים. בתמימותי, ביקשתי מאבא שלי שיזדרז עם הנסיעה והוא צחק והאט בכוונה את האוטו מספר פעמים בכביש המוביל אל הבית ובלם בלימות חסרות תוחלת כך שהאוטו קפץ מעט תוך כדי שאני נוחתת על השלפוחית המלאה שלי ואחר כך כשנעלבתי, ההורים אמרו לי "לא להתנפח על אבא. הוא רק התלוצץ". הגיוני. תודה אבא, שחלקת עימי מעט את חוש ההומור שלך. אנשים כמוני, שחונכו בצורה כזו ולא השכילו לפתח עור מושכים אליהם בדרך כלל סאדיסטים, ויש לי הרבה מזל שפגשתי את גורי בגיל שמונה עשרה, כי הייתי יכולה לפגוש גם בן זוג מתעלל. פעם שאלתי את אמא שלי למה אבא שלי היה אומר לי בשלב מסוים בילדות שלי "עופי ממני, מסריחה", אז אמא שלי הסבירה לי שהייתי מסריחה ומה רציתי שאבא שלי יגיד. הגיוני. תודה!

ובנימה משועשעת יותר, כמעט נכנעתי שיהיה לי לייפסטייל כי רציתי משחת שיניים במחיר נורמלי ולא במחיר מופקע (עשרים ושלושה שקלים לקולגייט הכי רגילה שיש, תודה רבה, במקום שנים עשר ש"ח לחברי מועדון הלקוחות), אז נתנו לי למלא טופס בו אני מצהירה כמה אני מרוויחה, מה אחוז ההכנסה שלי מהכנסת כלל משק הבית, מה כרטיס האשראי היוקרתי (זה ציטוט מילה במילה מהטופס לא פרודיה!)ביותר שאני מחזיקה בארנקי ואם יש לי אוטו ודירה. בקיצור, אמרתי תודה אבל לא תודה וקניתי את משחת השיניים בסופרמרקט בתשעה עשר שקלים לשבעים וחמישה גרם (המחיר בחצי חינם: חמישה עשר שקלים למאה גרם). בתגובה, גורי אמר לי בפעם החמש עשרה יש לי איזה סניף דיסקאונט שאת רוצה ליד העבודה, אז אמרתי לגורי, גם בפעם החמש עשרה, כשאתה מסיים לעבוד בתשע בערב, אני מעדיפה שעד עשר תהיה בבית ואז בוציק, בתיאום מושלם, התחיל לבכות כי הוא נבהל מהרעש של האוטו זבל וגורי אמר: "אולי הוא רעב? אולי יש לו גזים?" ואני הסברתי לגורי שבוציק בוכה כי ניגשתי ללבוש את המעיל בכדי לרדת לזרוק זבל לפני שגורי יוצא לעבודה. חיי חברה עשירים יש לאמא של בוציק!

לקינוח, הנה אילן פלד, הגבר והשמלה:


<