עלילות משה בעיר הגדולה

היום בוציק היה "מפלצת מכורבלת" ולא "קוף תעשה ניג'וסים", כי אלו לא היו ניג'וסים בדמות פעיות חמודות אלא צווחות. כל זה התחיל בזה שהוא פלט את רוב האוכל שלו ולכן היה מורעב, רק שאני לא קלטתי שהוא מורעב, והחלפתי לו פעמיים את כל הבגדים ואת החיתול, שהיה מלא בקקה כל פעם. כמובן שבוציק גם לא אוהב שמחליפים לו חיתול, אז הוא עוד יותר צורח ואחר כך שמשכיבים אותו בעריסה, כי אמא חוצפנית וגם צריכה קקה או לשתות כוס מים לפעמים, הוא רוגז וצועק עד שמרימים אותו על הידיים. או אז הוא נרגע בחיוך, נצמד אלי כמו קופיף חמוד ונרדם. בצר לי, התחלתי לצפות בטלוויזיה תוך כדי שהוא ישן עלי ואם כבר להתדרדר אז עד הסוף – CBS Reality.

כל הזמן הרגעתי את עצמי שאחרי ההאכלה הבאה בוציק ירגע, אבל חמש דקות אחרי ההאכלה הוא התחיל לצרוח שוב ואני הייתי במיטה מנסה לישון, כי כולם אומרים "תישני כשהוא ישן", אבל מה אם הוא לא ישן ורוצה כל הזמן על הידיים? אני מאשימה את האתר "באופן טבעי". כל ההורים שקוראים "באופן טבעי" בסוף מתדרדרים ללהחזיק את התינוק על הידיים כל היום. ב-"באופן טבעי" ממליצים לגדל ילדים ללא חיתולים, לישון בלינה משפחתית ולחנך בחינוך ביתי. איכשהו, נפלתי ב-"באופן טבעי" לפני כמה שנים. כך גם הגעתי לנסות ללדת ללא אפידורל ומצאתי את עצמי בכלא הנשים "לניאדו". 

למרות שבוציק נולד בלניאדו, הוא אושפז יום אחרי השחרור מלניאדו באיכילוב בגלל צהבת. שם ראיתי את הפינוקים שמקבלות היולדות באיכילוב. בואו נתחיל מזה שאין שם שומר מטורף שצועק בקולי קולות בעשר בערב שהבעלים צריכים ללכת הביתה ושהאחיות של הצינוקיה לא חוטפות תינוקות מהידיים בתום שעת האכלה. הגעתי לאיכילוב מלאה בסימנים כחולים מהלידה בלניאדו, כי כל אחד שם רצה לפתוח לי וריד במקום אחר. הרופא במחלקה פתח לי וריד בגב כף היד, אחר כך בחדר לידה פתחו לי וריד בזרוע שמאל, אחר כך הגודל של הפתח לא התאים להם או משהו, אז הם חפרו לי עם מחט בגב יד ימין ואז פתחו לי שוב וריד בזרוע ימין. את הוריד הם השאירו פתוח במשך שלושה ימים, אבל לקחו לי דם מגב כף היד כי פתח ציטוט "מפה אנחנו נותנים תרופות וכאן אנחנו דוקרים". את הפתח לאינפוזיה האחות פירקה לי תוך כדי שהיא נעזרת בפד מהשירותים. "לא צריך למקרים כאלו אלכוהול לחיטוי?" התעניינתי בנימוס – כי מעולם לא הסירו ממני מחט ללא חיטוי – "לא" ענתה האחות ביובש, "אלכוהול יגרום לדם להשפריץ".

באיכילוב שאלה אותי אחות נחמדה אם הגעתי ממחנה עינויים של השטאזי ואני וגורי נודענו במסדרונות בתור "ההם מלניאדו". "איך הגעתם אלינו?" שאל רופא הילדים ממחלקת הילודים באיכילוב. אה, רשמנו את בוציק מהר מהר לקופת חולים ואז התחננו לרופאה שתתן לנו הפניה לאיכילוב. "לא ידעתי שבכלל אפשר לעשות את זה" המהם הרופא. אני מאשימה את "באופן טבעי" ואת הספר "לידה פעילה" ואת הספר "גופה של אישה תבונתה של אישה". הייתי עשרים וארבע שעות בצירים בשיטות טבעיות ובשעה האחרונה שהיה עוד אפשר לקחת אפידורל, לקחתי את האפידורל ואז כמובן שממש כמו בספרים על לידה פעילה, הלידה שהתקדמה עד עכשיו יפה נעצרה והגעתי לפיטוצין וללידת ואקום שלאחריה תפרו אותי כמו שלא תפרו מעולם אף ילדה בדואית. לידה טבעית indeed.

גורי צחק עלי שגם אכלתי את הדגים המסריחים וגם גורשתי מהעיר: סבלתי 24 שעות צירים, לקחתי אפידורל, קיבלתי פיטוצין, לא הכניסו אותי לחדר הטבעי ברגע האחרון (הייתי רשומה לחדר הטבעי מראש) בגלל ירידת מים, חצי מהצירים העברתי במחלקה הגניקולוגית במסדרון, כי סידרו לגורי מיטה במסדרון. עכשיו, במסדרון ישנים גברים חרדיים שהעיפו אותם מהמחלקה כי אסור להלין גברים במחלקות, אז הם בטח חשבו שזה מוזר שישבתי לא רחוק מהם על כדור פיזיו בכותנת ורודה ועשיתי נהמות של "לידה פעילה" ואת החצי השני של הצירים העברתי בשירותים של החדר שלי כי השותפה שלי לחדר, שהייתה איזה ממורמרת אחת בשמירת היריון, לא הרשתה לי לכבות את האור כל הלילה בגלל השבת וגם דיברה איתי על החטופים כשהייתי באמצע ציר. עוד אמרתי לה "סליחה שאני לא עונה אני בציר" והיא אמרה לי שאני מאוד שקטה יחסית ליולדת בצירים, אחר כך הרשו לי לעלות לחדר מיון יולדות כי הפלט של המוניטור לא היה משהו, שם צעקה עלי הרופאה למה באתי למיון מהמחלקה, כי היא לא קלטה שאני בלידה מרוב שהייתי מנומסת, והיא גם לא קלטה שאמרתי לה שאושפזתי בגלל ירידת מים והיא עוד התווכחה עם הרופאה השניה שאני לא בלידה אלא אושפזתי בגלל GBH ואפילו לא היה לי GBH. או אז הם הואילו בטובם לבחון את פלט המוניטור והבהילו אותי לחדר לידה.

בחדר לידה זה כבר היה משחק ילדים, כי סוף סוף קיבלתי טיפול, אז כמעט החזקתי ללידה טבעית, עד שהצרחות מהחדר ליד, של יולדת שהגיעה מהמרכז הטבעי לקבל אפידורל ברגע האחרון, וטל המיילדת הנהדרת שכנעו אותי לקחת אפידורל. זה כמו שרופא יהיר אחד אמר למישהי מהפורום "לידה פעילה ולידת בית" – "בפעם הבאה תלדי כמו האדם הלבן". עם אפידורל. עם פיטוצין. עם חתך חייץ. עם תפרים. עם דרושים. לא בשבת. כן בשבת. בוציק נולד בשבת בשבע בערב. נתנו אותו ישר לגורי. לי לא נתנו אפילו לראות אותו. אחרי שתפרו אותי ונתנו לי אותו, הקאתי עליו, אז חטפו אותו לצינוקיה ואז כשהביאו לי אותו להאכלה של תשע בערב, שעתיים אחרי שהוא נולד, חטפנו אותו בחזרה והרשו לגורי להישאר איתי כל הלילה. בשלוש בלילה שיכנעו אותי להחזיר אותו לצינוקיה ובחמש בבוקר הביאו לי אותו להאכלת בוקר. כך נפתחו חיי החדשים והמופלאים. כי שינה זה לחלשים.