אני
בתהליך של העברת כל הפוסטים לטיוטות והפיכת הבלוג לרשומון תודים, שזה כמו תורים
אבל בתודה:
ראשית
תודה על ד' שאמרה לי בטון לא מנומס "בסדר" וזאת כי הכרטיס שלה לא פתח את
הדלת שט' סגר ואז ישר זינקתי ופתחתי לה את הדלת ואז הוספתי שלא בטובתי ששינו את
הקידוד ושפקידות הקבלה יסדרו לה את הכרטיס בשניה. מאחר וד' לא ביקשה ממני תזמונים
על גישה לדלפק הקבלה היא ענתה לי בחוסר סבלנות ואני, שלא מרשה לעצמי יותר להיעלב,
אמרתי לעצמי בעודי פוסע מעדנות באבן גבירול בואכה רולדין ו- "פיצה סרט",
שלא להיעלב זה כמו המשחק "דונקי קונג" שהיה לי' כאשר היינו ילדים:
בהתחלה
אתה לא יודע לקפוץ מעל חביות ונפסל ברמה התחתונה, אבל אז אתה עולה שלבים ועולה
שלבים ומגיע לחלק העליון של משחק הטלוויזיה ואז "דונקי קונג" בעצמו
משליך עליך חביות בקצב הולך וגובר ואתה מצליח לקפוץ ומצליח לקפוץ עד שי' חוטף לך
את המשחק ואמר שעכשיו תורו כי זה "הדונקי קונג" שלו ולך לא קנו
"דונקי קונג" שהוא משחק עם שתי קומות אלא רק משחק עם צפרדעים שקל נורא
לגמור אותו. אז מה אני אומר?
שבשעה
שאני נעלב מד' תוך כדי שאני אוסר על עצמי להיעלב מד', נזכרתי בקטע הזה משבלול שבו אורי זוהר ואריק איינשטיין שוברים את
הטלוויזיה כי במקום "מבט ספורט" מקרינים "'לה מרמור' מאת
פרלש" ואז פתאום חשבתי )כי הייתי ליד היכל התרבות), שאולי אין
מלחין כזה שקוראים לו פרלש ואז ביררתי (שניה, מבררת) וגיליתי שאת האופרה 'לה
מרמור' כתב דוניצטי ועכשיו בזכות ד', אני יודעת שאין מלחין כזה שקוראים לו
"פרלש". בפעם הבאה שאבחר להיעלב, אני לוקחת על עצמי לברר האם ריצ'ארד הרביעי היה באמת כולו
ציפורניים ושיניים ועד אז להשתמע.
כמו כן, תודה על זה שבמסיבת הפורים של הגן הגישו בסוף פיתות מחיטה מלאה עם חומוס שהגננת הכינה בעצמה + ירקות חתוכים. א' הייתי מאוד מאוד רעבה. ב' היה להורים במטבח אוזני המן ונזכרתי שאני לא אוהבת אוזני המן (אחרי שקניתי שני מארזי אוזני המן מארקפה בשלושים ותשעה ש"ח החתיכה) ובעצם אני אוהבת מאוד ירקות חתוכים ואז עברתי בחנות הירקות והפירות בדרך וקניתי ירקות ועשיתי לעצמי ירקות חתוכים והבטחתי לעצמי לא להיות עצלנית יותר ולאכול עוגות במקום אוכל. אני אהיה כמו הגננת שאומרת "לא להביא משלוחי מנות כי זה סתם סוכר מיותר". אני אקרא לעצמי "סוכר מיותר" ואני אלמד לא לזנק לפתוח את הדלת. ר' היה קורא לזה "הנימוס האוטומטי". אם אני בנימוס אוטומטי, אולי אני לא באמת נוכח בסיטואציה ואז אני מתזמן לה את פקידות הקבלה והיא אומרת כאילו, מה אתה מדבר איתי בכלל.
וישנה גם סיבה רביעית (מרגיש צורך לגנוב מחזי לסקלי זיכרו לברכה).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה