בחסות רשימת ההשמעה החדשה בנגן שלי, אני כְּלֵמַנְסֵּע אוטונומית, כלומר טיגליך במכנסיים, מאזינה לשלמה המלך ושלמי הסנדלר, בדרך לחולון. אחותי, שעלתה לאוטובוס בפלורנטין, יושבת כמה ספסלים לפני וכשנגיע למרכז העיר ויתפנה לידי מושב, היא תעבור לשבת לצידי, מסרבת להצעה של שקדים קלויים מהשקית שלי.
"כשנגיע לקריית שרת, אני הולכת לקנות פסטרמה וחרדל אצל 'הגנבים'".
"איזה גנבים?" אחותי שואלת, שוכחת שהיו שתי מכולות בשכונה כשהיינו ילדות, לאחת קראנו 'הגנבים' ולשניה 'השודדים', כי שתיהן הפקיעו מחירים. עכשיו בתור תל אביבית מן המניין, אני משלמת בלי למצמץ, שני שקלים על בצל אחד ב- 'ערָבים'. איך הזמנים השתנו.
"הגנבים שמתחת לדואר" אני עונה לה בשלווה. את יודעת איך את נשמעת? אחותי אומרת לי. "את הולכת לקנות פסטרמה מגנבים שיושבים מתחת לדואר?" ובאמת כל זה מאוד משעשע. אני לא יודעת מה פשר הכתיבה הזאת ולאן היא מובילה, כנראה לאף מקום. זה כמו הג'וק שנכנס מחלון המרפסת לפנות בוקר ונחת על הגב. לא היה לי אומץ להרוג אותו והוא פשוט פרפר ברגליים הקטנות שלו עד הערב. המוות הכי איטי בעולם. מאוד לא ברור לי למה.
"כשנגיע לקריית שרת, אני הולכת לקנות פסטרמה וחרדל אצל 'הגנבים'".
"איזה גנבים?" אחותי שואלת, שוכחת שהיו שתי מכולות בשכונה כשהיינו ילדות, לאחת קראנו 'הגנבים' ולשניה 'השודדים', כי שתיהן הפקיעו מחירים. עכשיו בתור תל אביבית מן המניין, אני משלמת בלי למצמץ, שני שקלים על בצל אחד ב- 'ערָבים'. איך הזמנים השתנו.
"הגנבים שמתחת לדואר" אני עונה לה בשלווה. את יודעת איך את נשמעת? אחותי אומרת לי. "את הולכת לקנות פסטרמה מגנבים שיושבים מתחת לדואר?" ובאמת כל זה מאוד משעשע. אני לא יודעת מה פשר הכתיבה הזאת ולאן היא מובילה, כנראה לאף מקום. זה כמו הג'וק שנכנס מחלון המרפסת לפנות בוקר ונחת על הגב. לא היה לי אומץ להרוג אותו והוא פשוט פרפר ברגליים הקטנות שלו עד הערב. המוות הכי איטי בעולם. מאוד לא ברור לי למה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה