שיר של אש וקרמבו

ההורים שלי מחפשים לאחותי דירה בחולון, בשכונה שלהם, אז אבא שלי שאל אותי אם אני רוצה גם שיחפשו לי דירה. יש לנו אפשרויות טובות בחולון, אם נמכור את הדירה בתל אביב. הבעיה היא שזה קופון חד פעמי כי דירה בחולון לא תשמור כך על הערך שלה. בתל אביב הכפלנו את ההשקעה בדירה פי שתים וחצי, אבל מצד שני זה הכל יחסי למחירי דירות אחרות שכידוע גם קפצו. זה מזכיר לי שלט פרסומת ברמת גן שהיה כתוב עליו "תיווך זילברמן" (נניח) ומתחת "יום יבוא וכל גרגר אדמה בארץ ישראל יהיה שווה זהב" ואז הם נתנו קרדיט לגאון שהגה את המשפט ששמו היה: י. זילברמן. מה לא יכולתם להמציא שאמר את זה ברדיצ'בסקי או מוהליבר או אחד מהאחד העמים האלו? אתם חושבים שככה מנדלי מכר ספרים?

אתמול היה לי שיתוק אמביוולנטי או איך שקוראים לזה, כאילו הייתי גיבור הספר "סוף הדרך" של ג'ון בארת (כן, פעם הייתי קוראת ספרים כאלו, לא את "שיר של אש וקרח"): ראיתי בסופרמרקט שהגיעו הקרמבואים הראשונים של הסתיו ואני, יש לי מסורת לאכול את הקרמבו הראשון של הסתיו כי זה קרמבו באמת טעים וטרי. שאר הקרמבואים של העונה לא שווים את זה. בכלל, הורג אותי שבסרט "החברה הכי גרועה בעולם" של רגב קונטס, אבא שלו אומר שקרמבו זה יותר טוב מסקס ואז רואים אותם אוכלים קרמבו של "מנבו". קרמבו של מנבו זה לא יותר טוב מסקס. מה הלאה, מרשמלו של "כרמית"? סוכריות על מקל של "טעם ישראל" עם מקלות הנייר הנמסים בפה?

או.קי, מסורת זו מסורת, אבל מה יהיה עם זה שהפסקתי לאכול ממתקים לפני המון המון זמן? ממש שותקתי למול המדף עד שפתאום נהיה לי ויז'ן של רפתל מתנסה עם הקרמבו, אל תשאלו אותי למה ומה דחוף לתת לתינוק קרמבו ועוד עצרתי במעבר שמול שוק המעצבים, קילפתי את העטיפה של הקרמבו ונתתי לרפתל (את הקרמבו, לא העטיפה. העטיפה הולכת לאוסף זהבים. נכון אתם מאמינים עלי שיש לי אוסף זהבים?). רפתל מעך את הקרמבו טוב טוב ואז זרק אותו לתוך העגלה. רק כשהוא ראה אותי מלקקת אצבעות מהקצפת הוא ליקק את שלו גם וביקש עוד. הפעם כבר הייתי יותר חכמה והגשתי לו אחד לפה, אבל הוא סירב לנגוס בו. 

בנתיים, נעצרו מולי שתי אימהות שהתלחששו והצביעו, אולי כי היתה פתוחה לידי חבילה שלמה של קרמבו וזה היה נראה כאילו אני מאכילה בכולה תינוק בן שנה (בעוד שרפתל קיבל למעשה רק את מה שהוא הצליח ללקק מהיד). המשכנו ללכת. רפתל עדיין מלקק אצבעות ואני עם חרדה של "איזו אמא נותנת לתינוק שלה להתנסות עם קרמבו?" ומה היה כל כך דחוף בזה. "אני אמא כל כך גרועה שמצביעים עלי בסנטר", חשבתי בעיצבון. בסוף הייתי כל כך עצובה שאכלתי קרמבו אחד ברחוב טשרנחובסקי ואת שאר החבילה העפתי לפח ברחוב טשרנחובסקי, שיהיה "הקרמבו הראשון של הסתיו" שמח להומלסיי עירנו. על זה גורי אמר לי "העיקר שאת לא עושה מזה הרגל" מה שהזכיר לי סדרה ריאקציונרית עם השחקן מ-"שפץ ביתך" שהאמא מזמינה לכולם אוכל סיני ומתנצלת בפני בן הזוג שלה על זה שהיא לא הכינה צהריים.