דיקסילנד

אתמול היה היום היחיד שלא ראינו את המשפחה. איכשהו גם בשישי שלא היו לנו מחויבויות קבועות מראש, נסענו להורים של גורי והשארנו שם את רפתל ואז נסענו לדיקסי (לא היינו בדיקסי מאז שרפתל נולד. הפעם האחרונה שם הייתה שבועיים לפני הלידה שחזרנו מקורס הכנה ללידה פרטי בזכרון יעקב). בדרך חזרה, העיר נראתה פקוקה אז לא התחשק לנו לחזור הביתה ונסענו להורים של גורי בחזרה. גורי טען שנשאר שם שעה, עד שיעבור העומס בכבישים, אבל נשארנו שם כמעט עד הערב. בחמש, כשתפסתי שאם לא נלך, אני עומדת להעביר את שלוש השעות הבאות במשחקים על השטיח עם רפתל (מה שאפשר לעשות בבית), זרמנו ללכת.

אז אתמול סוף סוף עשינו מה שאני רציתי. באחת עשרה הלכנו לאכול גלידה. לגבי הגלידה, גורי אמר לי שהוא לא מבין אנשים שעוצרים בגלידריה לקנות לעצמם גלידה כי "גלידה זה לא צורך, זה בילוי ובילוי אין טעם לעשות לבד". גורי אומר שכאשר אנחנו קונים גלידה, אנחנו חוגגים את הזמן הפנוי שלנו ביחד. אתמול זאת הייתה הפעם הראשונה שרפתל הסכים לאכול קצת גלידה. בדרך כלל הוא מעדיף לאכול את המפית. ברצינות: לפני כמה שבועות נתנו לו מפית מהגלידה ובאמצע הדרך שמנו לב שהוא מנשנש אותה. גם אצל סבתא של גורי רפתל אכל נייר. גורי אומר שרפתל בוטח בדברים לבנים בגלל שחפץ המעבר שלו הוא חיתול טטרה.

לא הסתפקנו בזה שרפתל אכל גלידה וקנינו לו גם במבה. אני אמא מצוינת חוץ מבדבר אחד: אני לא אוהבת לבשל. לפני שרפתל נולד ראיתי אמא עם תינוק בארקפה והיא נתנה לתינוק בייבי-ביס (קרקר אורז כזה לתינוקות) וסיפרתי את זה לגורי בתור הורות רעה, כי היה לי ברור שהילד שלי ינשנש רק גזר מאודה ובטטה ושאני כן אכין לו מחית עוף ועכשיו רפתל אוכל במבה ודניאלה ורסק תפוחים בתוספת מטרנות ודייסה. אולי ביום שישי אני אכין קציצות. דגש על האולי.

אחר הצהריים התכוונו ללכת לים אבל מצאנו את עצמנו בדרך לקחת טייק אווי מקפה נואר. רפתל כל היום היה עייף. הוא טיפס על הספה בשביל להיכנס ללול. הוא זרק תפוח אדמה של קפה נואר על הספה, אבל הסכים לאכול כמה כפיות מהפירה המפורסם שלהם בעודו עומד בלול. היה כיף ומסתבר שיש חיים גם בלי ההורים. אחותי אמרה לי, "את זוכרת שפעם הייתם מסתלקים מוקדם מההורים כי הייתם הולכים לסרט או מסעדה? ועכשיו אין לכם חיים". אצל ההורים אנחנו יושבים כמה שיותר על הספה כי מישהו מעסיק את רפתל ומכין לנו אוכל.