ממלא ערפל לשקוף

אין ספק שהחרדה החברתית שלי שוברת שיאים חדשים וכל זה בגלל שהתרגלתי לא לראות אף אדם במהלך היום שלי מלבד המוכר במאפייה (אם יש לי מזל וזה לא המזוקן שהכניס לי מרפק בשכמות. גם בגלל זה אני אוהבת לבוא לשם בשבע בבוקר, אלא שבשבע בבוקר אין להם לחם לפריסה, מה שדוחה את כל העניין לבוקר המאוחר ולמוכר עם הזקן ולטארט מן שכבר לא אומר לי שלום) ואמא של הגננת, שהיא אישה מאוד מאוד נחמדה.

אחותי הזמינה אותי לצאת איתה ועם בת הדודה שלנו, אבל אין לי כוח לזה. אני מרגישה זקנה וכבדה, מבלי יכולת לשעשע אף אחד, אז ביקשתי שזה יהיה אחרי צהרים ולא בפאב ועוד דרישות לא הגיוניות שלא עניינו אף אחד ואחותי טענה שהיא תחזור אלי, אבל ברור שלא. הן יוצאות למן יציאה כזו של "התפרקות לאימהות" וברור שהן ילכו לשתות ולי בא להיכנס למיטה עם "שיר של אש וקרח" חלק שני ובשמונה כשהן יצאו, גורי יחזור הביתה מהמשפחה שלו עם רפתל ישן בסל קל ואנחנו נעביר אותו ללול ואז ניכנס לחדר, לאכול עוגת שמרים וענבים ולראות "הסמויה".

ליאור דיין כבר כתב על זה, שכשאתה בזוגיות, אין לך ברירה אלא לראות סדרות. עכשיו סיימנו את "הג'ינקס – חייו ומיתותיו של רוברט דורסט" (The jinx - the life and deaths of Robert durst) שזו סדרה מומלצת ועברנו לסמויה עונה 4. אחר כך נראה לי "טרמיי". יש מעט מאוד סדרות עלילתיות שגורי מוכן לראות. שלשום ראינו סרט תיעודי של ה-BBC על שחר היקום. פעם היקום היה מלא בחושך ואטומים של מימן ריחפו באוויר, עד שנוצרו הכוכבים הראשונים שהאירו את האור הראשון וגרמו ליקום להפוך ממלא ערפל לשקוף, שזה קצת דומה לזה שבראשית העולם היה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום עד שאלוהים אמר ויהי אור, אבל גורי אומר שלא, כי ספר בראשית נכתב כאילו כדור הארץ עומד במרכז הכל. נראה לי שרפתל עומד במרכז הכל ואני מנקה סביבו.

זהו אז אני רוצה לראות הסמויה ולאכול ענבים ולא להתלבש יפה וללכת עם אחותי ובת הדודה שלי לפאב. שם הן יהיו מגניבות מאוד ואני לא. כל הראש שלי מלא ערפל והיד שלי מחזיקה מברשת ומנקה את האסלה עם סנובון או שאני יושבת על משטח המשחקים הסגול ונותנת לרפתל חתיכות של משחק אותן הוא זורק מתחת לספה ואיכשהו, אני גם לא יכולה לבוא עם גורי ורפתל לסבתא שלו, בגלל החרדה החברתית, כי יהיו שם המון אנשים בגלל ראש השנה ויום ההולדת של אחותו, אבל אין לי בכלל מה לעשות בבית. הוא כבר נקי.