זאת "כתיבת מנשא", בוציק נישא במנשא ואני (סוג של) כותבת.
מדי פעם הוא מעיף את המוצץ מהפה וזה סימן עבורי לעמוד ולהתחיל לזוז, כי במנשא הוא
מוכן להיות בעיקר כשהוא בתנועה, כמו שכתבו החברים של נטאשה – אם כבר מנשא, אז
להיות בתנועה. לפני כמה ימים הייתה לי שיחת טלפון חשובה ובוציק שרר במנשא ומדי
פעם, תוך כדי שיחה עם האיש החשוב, הוא העיף את המוצץ מהפה וניגשתי למראה בשביל
להשיב לו אותו לפני שיפרצו עלינו זעקות השבר הבאות עלינו לטובה. אפרופו מראה, איך
יודעים שלבוציק אין "אני"? הוא לא מזהה את עצמו במראה והמראה לא מעניינת
אותו. לא איכפת לו שיש שם עוד אמא ועוד בוציק, כי בהתאם לתיאוריה של פיאז'ה: מה שחורג
מדי מהסכמה לא נכנס אליה בכלל ומתעלמים ממנו, ממש כפי שאני מתעלמת משטרודל התפוחים
שקניתי זה עתה.
שלושה ימים לא אכלתי דברי מתיקה וביום השלישי רתמתי את בוציק למנשא
בואכה קריוטוש. זה לא ששוב נעלבתי מטארט מן ורובין, פשוט אני לא יודעת מתי הם
אופים עוגות טריות. לראש השנה קניתי מהם עוגה להורים שלי ואז הבנתי את ההבדל בין
עוגת שמרים טריה לבין אמא אחרת כמו בהלצה הלא מצחיקה של "מה יש" שמישהו
כמעט אומר "בן זו" ואז הוא משלים "לבין אמא אחרת". כנראה אני
האמא האחרת. עובדה, המנשא "יושב" עלי עקום.
האופנה החדשה בקרב הורים טריים ומתלהבים היא "לא לחשוף את הילד
למסכים". אבל אפילו שאני רואה טלוויזיה כאשר בוציק ישן עלי, אני לא דואגת, כי
הטלוויזיה שלי נקנתה בידי אבא שלי לפני כמעט עשרים שנה. היא בקושי צבעונית וכמעט
יש עליה "אנטי מחיקון". השלט שלה לא פועל ובשביל להדליק אותה צריך לגשת
אליה וללחוץ על הכפתור. טוב שאין עליה אנטנה שקולטת את שידורי ירדן ולבנון. אבא של
גורי שאל אותנו "מתי תקנו טלוויזיה נורמלית?" ואנחנו ענינו "כשזו
תתקלקל". הפיצ'ר הכי יפה בה? כאשר יש חשיכה באיזה סרט או סדרה, לא רואים כלום
וזה מצמצם את זמן הטלוויזיה שלנו באיזה עשרה אחוז! בקרוב במזבלות המפוארות הקרובות
למקום מגוריכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה