שפת האם היא שפת הים

אני בזמן נטול בוציקין. בוציק נסע עם אבא שלו לנתניה לנחם אבלים. אחרי שבוציק מנחם אותך אתה נעשה מאוד נחום, במיוחד אם הוא אומר לך "רו, רו, רו". כוס אמק הניקוד של שמונת החלונות. הלוואי שביל גייטס. גם אני הייתי אמורה לנסוע לנחם אבלים, אלא שלא ישנתי טוב בלילה. ביום רביעי נסענו להלוויה של סבתא של גורי. גורי ביקש ממני לחייג לאמא שלו או לאחותו או לאח שלו ולשאול איפה הם, כי איחרנו מאוד והמסע אחרי העגלה החורקת כבר החל ואני לא הסכמתי, אז גורי אמר: "מה זה פה? פינוקי הולך לים?" ואני אמרתי "אתה רואה פה ים?" וגורי אמר "טוב, אז פינוקי הולך לבית קברות" ואני אמרתי שאין כזה ספר. אין כזה ספר בכלל. כל מי שפינוקי זורם לים והים איננו מלא ומספר החרצפים בו תמיד נשאר קבוע: כל מי שנדבק אליו חרצף, מיד מתקין אחר בתמורה והים אומר לו "חן חן" והולך ללטף דגים ולומר להם "אל נא באפך", מה שמיותר כי לדגים אין אף, דבר שגרם לחנות הקלינקס לדגים לפשוט את הרגל ולכנס את כל הנכסים שלהם בכנס עם רוגלאך לא טריים. למה תמיד בכנסים הרוגלאך לא טריים? אלו אותם רוגלאך שעוברים מכנס לכנס? אתה יודע ואת יודעת ברוגלאך האלו לא כדאי לגעת. וגם לא להתקרב! (אמר ילד מנוזל).

אתמול נשאתי את בוציק במנשא לכיכר בית העירייה הישן והייתה שם מוזיקה חיה שבקעה מבית פליציה בלומנטל, אבל קצת יותר מדי קלושרים וכלבים וכלבים של קלושרים, אבל גם ילדים שדיברו אנגלית צחה. ילדה אחת אמרה "יורד גשם. כולם להיכנס למרחב המוגן" אבל לא ירד גשם ובוציק נרדם בתוך המנשא ואני ירדתי במורד רחוב אידלסון ופגשתי את האופה, ששוב אומר לי שלום ברחוב כי אני שוב קונה בחנות שלו, כי מרוב בוציקים, אין לי זמן להיעלב מזרים ואין לי יכולת ללכת לחנות רחוקה יותר כאשר אני צועדת עם העגלה ובין כך ובין כך הלחם שלו הכי טעים ואני יודעת כי בהיריון דגמתי את כל המאפיות באיזור. עברתי ממאפיה למאפיה וטעמתי לחם וזה מה שעשיתי כל ההיריון, עד שירדו לי המים ונסענו לנתניה, לבית החולים לניאדו. פתאום אני קולטת שבעצם בוציק שב עכשיו לעיר הולדתו, וכעת הוא תינוק מצליח במלוא שבועותיו, מגיע ברום כרמל מפוארת ומחלק מתנות לאביונין. הוא אומר לחברים שלו מהתינוקיה: זוכרים איך שכבנו פה בעריסות פלסטיק האלו ועשינו שיגועים? העמדנו פנים שאנחנו צהובים בשביל הכיף והסבבה? אני מזמין את כולם לסיבוב צימעס על חשבוני בחדר האוכל של המחלקה! האחרון בחדר האוכל, דג מלוח.

היום נסעתי לאיכילוב לברית של הבן החדש של אחותי שנערכה בבית הכנסת של איכילוב ואחר כך נסעתי הביתה לומר לגורי שאני לא באה איתו לנתניה בכלל ותשאיר לי פה את בוציק, אבל זה לא עזר לי ובוציק הלך ומי ישמור עלי, שאני לא אמות מוות בעריסה. איך אני אשן לבד במיטה הזוגית. והלכתי לסנטר לקנות עוד שמלות, כי אני מסתובבת עם אותן שתי שמלות, שתיהן זהות מלבד צבע הפס האלכסוני שלהן, מאז הלידה ואחר כך קניתי עוד נעליים של PAEZ שאני קוראת להם צ'יקיטיטאס ואני אומרת לגורי "תביא לי את הצ'יקיטיטאס" והוא אומר לי, באמת שאני לא מבין על מה את מדברת.