בזמן האחרון מצב התודעה שלי נע בטווח של רגוע עד לתרגי, שזה נעים מאוד מבחינתי. הבוקר הייתי צריכה לדבר עם לקוחה והייתי ממש צריכה לעורר את עצמי, אז הקראתי בקול רם מסמכים שהייתי צריכה לעבור עליהם גם ככה ותרגלתי נשימות. גם קפצתי למקום המוזר הזה בסנטר: "בר גבות" ונתתי למישהי לשפצר לי את החלק העליון של הפנים באמצעות חוט ופינצטה. הכאב קל של המריטה העיר אותי מעט.
אחרי השיחה, שהייתה נעימה, קפצתי לבריכה. הבנים ששוחים בשעה שלוש נחמדים ממש כמו הזקנים. זה לא כל כך "לא נעים", כמו שחשבתי: הגוף שלי בהקשר הזה, של כל הגופים היותר יפים. שכחתי כבר מהמחשוף של בגד הים ומחשוף בגד הים שכח ממני. זו אני. זה בגד הים. כך אני נראית בכובע ים ומשקפי השחייה בשנקל שלי ואני שוחה יותר לאט ממך, תהיה מי שתהיה, זקן בן 90 עם זקן וכובע ים לבן או קשישה שרוכבת על מצוף סגול במים.
אחרי הבריכה התקלחתי לאט וירדתי ל-"בר הנעלולים" לאכול את ה-"יוגורט + אגוזים + צימוקים + גרנולה + ענבים + פיסטוקים + סילאן + יש לכם עוד דברים משמינים ששכחתי להוסיף?" הקבוע שלי ואז חזרתי לבריכה ונשכבתי על כיסא נוח עם הספר "בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים". לידי על כיסאות הנוח ישבו שני בחורים ממוצא ערבי, אבל לא דאגתי כי הם עשו בערבית שלהם שימוש נרחב במונחים "סתלבט" ו-"רילקס", אז הנחתי שהם לא בהרבה יותר שהידים ממני. אם הם כן היו שהידים אבל, הם היו מפוצצים את האוסף הכי מנומס של חתיכים וזקנים שקיים בעיר כרגע.
בחמש קמתי לפלדנקרייז. המדריכה אוהבת שמחכים לשיעור במנוחה על הגב, שזה משהו שאני בהחלט יכולה לשתף איתו פעולה. המתאמן שלידי נרדם בתחילת השיעור ולא התעורר עד סופו, כי השיעור היה בשכיבה על הבטן. הנחירות שלו נתנו קצב לתרגילים. אתם יודעים איך זה בפלדנקרייז, מזיזים רגל אחת עד לאן שנוח, מזיזים רגל שניה עד לאט שנוח, מכופפים ברך, מיישרים ברך ואז שוכבים על הגב, מתרכזים בנשימה וחושבים מה השתנה בגוף?
ויש את השיר הזה מפסטיבל הילדים ששרה להקת חטיף: "התחביב שלי לישון/ וזה אצלי דבר ראשון/ לפני כל פעולה אני ישן שינה קלה (ואז המקהלה צווחת:) לפני כל פעולה הוא ישן שינה קלה". בינתיים זה זורם לי. "לבבי התרגל לעצמו ומונה במתינות דפיקותיו" כמו ששוררה לאה גולדברג. הס פן תעיר, סוג של. מחר כך אני אקיץ ואבדוק "מה השתנה בגוף" באמצעות נשימות עמוקות או משהו.
אחרי השיחה, שהייתה נעימה, קפצתי לבריכה. הבנים ששוחים בשעה שלוש נחמדים ממש כמו הזקנים. זה לא כל כך "לא נעים", כמו שחשבתי: הגוף שלי בהקשר הזה, של כל הגופים היותר יפים. שכחתי כבר מהמחשוף של בגד הים ומחשוף בגד הים שכח ממני. זו אני. זה בגד הים. כך אני נראית בכובע ים ומשקפי השחייה בשנקל שלי ואני שוחה יותר לאט ממך, תהיה מי שתהיה, זקן בן 90 עם זקן וכובע ים לבן או קשישה שרוכבת על מצוף סגול במים.
אחרי הבריכה התקלחתי לאט וירדתי ל-"בר הנעלולים" לאכול את ה-"יוגורט + אגוזים + צימוקים + גרנולה + ענבים + פיסטוקים + סילאן + יש לכם עוד דברים משמינים ששכחתי להוסיף?" הקבוע שלי ואז חזרתי לבריכה ונשכבתי על כיסא נוח עם הספר "בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים". לידי על כיסאות הנוח ישבו שני בחורים ממוצא ערבי, אבל לא דאגתי כי הם עשו בערבית שלהם שימוש נרחב במונחים "סתלבט" ו-"רילקס", אז הנחתי שהם לא בהרבה יותר שהידים ממני. אם הם כן היו שהידים אבל, הם היו מפוצצים את האוסף הכי מנומס של חתיכים וזקנים שקיים בעיר כרגע.
בחמש קמתי לפלדנקרייז. המדריכה אוהבת שמחכים לשיעור במנוחה על הגב, שזה משהו שאני בהחלט יכולה לשתף איתו פעולה. המתאמן שלידי נרדם בתחילת השיעור ולא התעורר עד סופו, כי השיעור היה בשכיבה על הבטן. הנחירות שלו נתנו קצב לתרגילים. אתם יודעים איך זה בפלדנקרייז, מזיזים רגל אחת עד לאן שנוח, מזיזים רגל שניה עד לאט שנוח, מכופפים ברך, מיישרים ברך ואז שוכבים על הגב, מתרכזים בנשימה וחושבים מה השתנה בגוף?
ויש את השיר הזה מפסטיבל הילדים ששרה להקת חטיף: "התחביב שלי לישון/ וזה אצלי דבר ראשון/ לפני כל פעולה אני ישן שינה קלה (ואז המקהלה צווחת:) לפני כל פעולה הוא ישן שינה קלה". בינתיים זה זורם לי. "לבבי התרגל לעצמו ומונה במתינות דפיקותיו" כמו ששוררה לאה גולדברג. הס פן תעיר, סוג של. מחר כך אני אקיץ ואבדוק "מה השתנה בגוף" באמצעות נשימות עמוקות או משהו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה