היינו
אמורים לחלוק היום בייביסיטר עם ילד אחר מהגן וזה בוטל, בטענה שהבייביסיטר לא
יכולה לטפל בשני ילדים, אחרי שהסיפור המקורי היה שההורים של הילד השני מחפשים עוד
ילד לחלוק איתו את הבייביסיטר. כמובן שאני הייתי מעט חסרת ניסיון ולא הבנתי שאנחנו אמורים לשלם מחיר מופחת
ואז יכול להיות שגם מזוג ההורים השני דרשו מחיר מלא והם כבר לא רצו לחלוק במחיר
מלא או שזה בגלל כל מיני תקריות בכיכר ביאליק שדלדלו את ההון החברתי שלי בעיניהם.
מה זה משנה. זה כמו הפרסומת הישנה של רשות השידור "לא נעים, לא נורא".
הקטע שביטלו הוא לא נעים ולהישאר עם בוציק זה לא נורא. ממש "עוגת עלית את
אפית" ומי שטיפש בערב החג, נשאר בבית במימונה עם ילד ואפילו לא יודע להכין כל
מיני בצקים עם סוכר ולהשאיר את הדלת פתוחה לשכנים.
הפעם
האחרונה שהשארנו את הדלת פתוחה לשכנים (דלת פתוחה לעולם סגור) הייתה שגרנו ברחוב
חיסין ואחותי הייתה עוזרת הבית שלנו ויום אחד היא יצאה מהבית והשאירה את הדלת
פתוחה לרווחה. כמובן, יום אחרי זה היא כבר טענה שזה לא קרה. לא נעים, לא נורא. כשלאמא
שלי היו נגמרות הסוללות בטרנזיסטור היא הייתה ניגשת לאבא שלי ואומרת שהפלתי לה
אותו ואז אבא שלי היה מחליף את הסוללות. אף פעם לא עלה בדעת אמא שלי שניתן להחליף
סוללות במכשיר מבלי לטעון שהפלתי אותו קודם.
כשאבא
שלי גילה שאחותי מפחדת מג'וקים הוא צעק עלי שלימדתי אותה לפחד מג'וקים. היום יש לי
בית ספר ללימוד פחד מג'וקים. יש שמונה עשר שיעורים חובה, מבחן תיאוריה וטסט. מי שעובר
את הטסט מקבל במתנה "סנו די" וטלפון של מדביר, אפילו שידוע ש- "סנו
די" זה בכלל נגד יתושים. ההורים של הגן מורחים לילדים נגד יתושים מרקחת טבעית שרוקחים
בבית מרקחת ברחוב בן יהודה, מחייה השפה העברית. גם יש משהו נגד חבלות שנקרא
"ארניקה". אני מחולון, אני לא יודעת מה זה. יש לי הון חברתי נמוך, שזה
כמו לחץ דם נמוך, אבל לא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה