אוי פולוי

בואו נדבר על טעויות אסטרטגיות, משל אנחנו נפוליאון במלחמת 1806 רק בעלוב, בעלוב ובנפלא. אז יש ילדה אחת בגן עם שני אבות. האבות מאוד נחמדים והם לא חלק מהמעגל המשוייף, דבר המקנה להם דחף לתת הזדמנויות לשקוף בחלונך או ליונה בעלת היוניות העדינה או לאמא האנורקטית עם העיניים העצובות והשיער המוחלק.

אפילו יום אחד אני ואבא א' ובוציק והילדה פסענו לחצר שמאחורי כיכר ביאליק ודיברנו שם על צ'כוב ועגנון ועוד כיוצא באלו ירקות בזמן שאנחנו משגיחים חזור והשגוח שהילדים לא ישחקו יותר מדי עם זכוכיות שבורות, כוסות קפה מלוכלכות ו-"לא לגעת בשבלול כי זה לא נעים לו".

ואז ביום אחר כך, הגענו לכיכר של המשורר הלאומי עם חבילה של וופלים מהמכולת של יוסף. וופלים שעולים חמישה שקלים שלדעתי, אפילו בזוקה במכולת של יוסף עולה שישה שקלים, מה שאומר שכנראה הוופלים עשויים מאסבסט במילוי צימקאו ובוציק רצה "לכבד ולחלק" והאבות קצת הזדעזעו מהוופלים כי הם שומרי בריאות ואז התנצלתי ואמרתי שאני חייבת להפסיק לגדל את בוציק לפי השיטה של ההורים שלי שלא הגבילו אותנו בממתקים ואז האבא הזה הסתכל עלי במבט אמפתי ושיקף לי בתוגה שקוף והלוך: "לא היה לכם אוכל בבית, רק ממתקים" ואז אני חושב קצת ואומר "לא, ברור שהיה אוכל בבית. אבל לא הגבילו אותנו בממתקים"

ואז אני מבין שמרוב הסחבות אני נראה כמו ההוי פולוי הכי הוי פולוי שיש, אני כל כך פלבאי, שבטח אני אוכל רק מקרוני וגבינה ומאכיל את הילד בבמבה שוש ומשקה אותו בסופר דרינק בשעה שאני דווקא עכשיו אופה לבד לחמניות מחיטה מלאה ומתפיח לבד את השמרים וכאשר אני מכין רוטב עגבניות אני עומד ומקלף את העגבניות ואתמול הכנתי לביבות תפוחי אדמה משני מרכיבים בלבד ואני נראה כמו האנשים האלו בגלל הזלזול שלי בהכל והמכנסיים שקניתי בשנות התשעים עם הסווטשירט של גורי ונעלי ההתעמלות המוכתמות וזה שאני מסתפר פעם בכמה שנים והגרביים מהסופר-פארם וזה בכלל נורא נאור מצידם לדבר איתי בכלל. 

האמת, שהומלס שואל אותי "מה השעה?" אני עונה כל כך בנחמדות שהוא נבהל ומתרחק. הייה הוי פולוי בצאתך ואופה לחמניות מחיטה מלאה בביתך ואחר כך תתלונן שאנשים מלגלגים עיניים. "אם לא צובעת שיער יובל, בעל שלך עוזב אותך יובל" וגם לקחת לו את הסווטשירט מהארון.