אני מסכים לחור של נעל

אתמול הוזמנו לדודה שלי ובעודנו מסובים אל השולחן שהיו בו שלוש  עוגות שונות וגלידה, אחותי, שכנראה נראה היה לה שאני חשה בנוח מדי, התחילה לספר כל מיני סיפורים מביכים עלי מהילדות פלוס היא גרסה שהיא הכבשה השחורה במשפחה, שאף פעם לא אמרו לה שהיא מוכשרת ושגורי ואני היינו מתעללים בה כי פעם שאלנו אותה מי זה ראש הממשלה. בני הדודים שלי חייכו בנימוס וזה איכשהו עבר, משהו בין מוזר למאוד מוזר ואז נזכרתי שהיא תמיד מספרת את הסיפורים האלו לידם (אחרי שהיא פעם אמרה לי שאין לי טעם לספר את הזכרונות מהילדות שלי כי זה מרתיע אנשים ואף אחד בין כך לא יאמין לי ושהיא יודעת שזה נכון אבל זה לא מעניין אותה). עכשיו גם גילינו שהיא הכבשה השחורה במשפחה. בכל יום לומדים משהו חדש.

היא גם יפה, גם רזה, גם לבושה יפה, גם פסיכולוגית, גם קרת רוח, גם מגניבה, גם מקבלת באופן בלעדי את כל העזרה מההורים שלי פלוס הייתה הכבשה השחורה במשפחה פלוס דרושים פלוס לא בשבת. נפלא. כפתור ופרח. בודהא מן הפרברים לא היה יכול לנסח את זה טוב יותר. עצי הצפצפה שרים לך שיר על דרך.  אני, אבל איך לומר, הכל התחיל לשעשע אותי לאחרונה. מה שכן, לקחתי לתשומת ליבי את הלבוש הגרוע שלי ואני בתהליכי כביסה מתקדמים ומנסה לארגן את הארון מהמכוער פחות למכוער יותר. להוביל את המעילים למכבסה לניקוי יבש, לקרצף את האורוות ולהבריש את סוסי הפוני. להביא לעצמי נקודות מאיפה שרק אפשר. לקנות נעלי התעמלות חדשות. לכולם בעיר הזאת תמיד יש נעלי התעמלות חדשות ויפה שעה אחת קודם. נו, בואי נתנער מהשיק הקבצני, כי את החיוך הטיפשי אני לא יכולה לנער. מה שלא הורג אותך מחשמל אותך או לפחות עושה אותך רגוע מדי ופתוח מאוד לנקודות המבט של אחרים, הגיהנום זה הזולת – שמור עליו. שמור נעלינו כמו ילדים, אפילו שבתכל'ס ילדים לא שומרים טוב על נעליים.