הבעיה
היא שאין לי מה לעשות ואני מרגישה מכוערת. גורי כשהוא חוזר הביתה בדרך כלל מוצא
אותי על הספה עם ספר, כאשר הטלוויזיה פתוחה על קליפים (איכשהו ב- VH1 Classics יש רק שתי תוכניות "מריח כמו שנות השמונים" ו-"מריח
כמו שנות התשעים" ואני חייתי בשנות התשעים והשמונים והרשו לי לומר שלא היה שם
שום ריח, חוץ מכאשר אבא שלי היה קם מהספה, מתיישב על אדן המרפסת ומחייך. רק לאבא
שלי היה מותר להפליץ בסלון ליד כולם).
אז
גורי מגיע הביתה ואני אומר לו "גורי, נכון שאני קוף מכוער?" (תחפש בגוגל
הרבה פעמים "קוף מכוער" ותקליק על הבלוג כדי שהוא יעלה בתוצאות) ואז
גורי אומר "לא" ואז אני אומר "מה, אני לא קוף מכוער?" וגורי
אומר "לא" אבל איכשהו זה לא משכנע אותי, כי כמעט ולא עליתי במשקל אבל
השדיים שלי עלו מידה וגם הבטן התנפחה וכרגע אני נראית כמו חברה של סבתא שלי
שקוראים לה ציפורה. גם פ' אמר לי "הפנים שלך התעגלו. את בטוחה שבדיקות הדם
שלך בסדר?" אז אמרתי לו שבודקים לי דם כל עשרה ימים בערך ושהפנים זו תופעת
לוואי של ההיריון ושאני מרגישה מכוערת, אז פ' שאל אותי במה זה בא לידי ביטוי שאני
מרגישה מכוערת?
אז
אמרתי לו שאין לי כוח לחפוף את הראש, לסדר את הגבות, לנעול נעליים שמתאימות לשמלה,
להוריד ממני את השאל האפור שקניתי ביריד המעצבים (אם כבר "ציפורה", אז עד
הסוף, המר) ולגרוב מתחת לשמלות גרביונים במקום טייץ. אבל מצד שני, אני כל הזמן
מחפשת שמלות חדשות. "תראה את השמלה הזאת" אמרתי לפ' "ממש דוסי
שיק". "בחיים לא הייתה לי שמלה עם מפתח צוואר כל כך קטן". אפילו ס'
העוזרת אמרה לי "יובל, למה קנית שמלה כל כך ארוך. אף פעם לא ראיתי אותך עם
שמלה ארוך", אז פ' אמר "מצד שני, זו שמלה מעניינת שמושכת את העין, עם
שני צבעים ופס א-סימטרי וזה כנראה מייצג את האמביוולנטיות שלך" ואני השלמתי
בלב "מייצג את האמבילוונטיות שלך, קוף מכוער".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה