קראתי בתפוז על האישה שחשבה להפיל בגלל שהעלתה
במשקל ואני בכלל פתחתי כרס הזדהות עם עצמי, כמו בעלים שמגדלים בטן כאשר האישה שלהם
הרה, בגלל שאני כמעט לא יוצאת מהבית. באופן אירוני, המקום היחיד שאני יוצאת אליו
הוא חדר הכושר, שם אני מתאמנת כל כך לאט שלוקח לי חמישים דקות לשרוף מאה ושבעים
קלוריות.
ואסור קפה, רק כוס אחת ביום, שאין לי כוח לצאת
להביא בבוקר, אז אני שותה אספרסו ממכונת הנספרסו ואחר כך, תה ארל גריי ענק עם המון
לימון, להילחם בבחילה וכל הזמן מתחשק לי פירות. בעיקר מלון, אשכוליות וקלמנטינות.
והרופאה הגניקולוגית שלי די אנטיפתית. ביום
שהיינו צריכים ללכת לאולטרסאונד דופק, התקשרו מהמרפאה ואמרו שבדיקות הדם שלי לא
בסדר ושאגיע הכי מהר שאני יכולה. אמרתי שיש לי תור היום, אז אמרו לי להגיע באיזו
שעה שאני רוצה ורצנו מהר, בתיק כל מיני דברים מוזרים כמו תחתונים להחלפה והספר של
צבי ינאי והסמארפון החדש שלי, שאני בדרך כלל לא מוציאה מהבית, כי למה לשבור הרגל
מנצח.
נסענו בקו חמש ל-"ועידת קטוביץ"
וחיכינו ליד החדר של הרופאה שהכניסה שבע נשים לפנינו ואותנו בתור הרגיל וכשבאתי,
היא לא זכרה שהיא הזמינה אותי ואז נזכרה שערך הבטא שלי היה גבוה מדי ולא עשיתי
אולטרסאונד, אז אמרתי לה שעשיתי את הבדיקה רק השבוע ויש לי תור היום אליה בשביל
לעשות אולטרסאונד והיא כמובן לא הייתה יכולה להסתכל בתאריך של הבדיקה (בטא זה ערך
שעולה בסדרה הנדסית. זה משנה באיזה שבוע בודקים) ולא לראות שיש לי תור היום ולא
לשים לב שהגעתי ושהיא ביקשה שאבוא דחוף. אז היא בדקה דופק והיה דופק, אז היא רשמה
לי הפניה לשקיפות עוברית ונפנפה אותי והלכנו לאכול במסעדה לא כל כך טובה ליד כיכר
המדינה. למחרת התקשרו אלי מהמרפאה ואמרו לי "את יודעת שאת צריכה לגשת דחוף
למיון נשים לבצע אולטרסאונד?" ואמרתי "תודה" עייף וניתקתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה