תוצאה משעשעת של ההריון היא שבניגוד להרגל שלי לא
להיות מסוגלת להירדם אלא אם כן היה לילה ואני במיטה שלי וגורי מחבק אותי – מה שאומר
שאם גורי חוזר הביתה בארבע בבוקר כי הייתה תאונה עם האוטו והוא חיכה לגרר (true
story), אז אני ערה עד ארבע בבוקר מחכה לחיבוק שלי
– אז עכשיו אני יכולה להירדם בכל מצב. אתמול נרדמתי על הספה מול קולברט ריפורט
כאשר המחשב היה מחובר לרמקולים של המערכת שהשמיעו את התוכנית בקול די רם. התעוררתי
מהנחירות של עצמי בדיוק שקולברט גמר לראיין עוד איזה כותב של ספר וגורי העביר לפרק
הבא.
בכלל, אתמול ישבתי על הספה, מארבע אחרי הצהריים
עד תשע בערב וזו הייתה חוויה מדכאת ביותר. בשש וחצי גורי עזב אותי והלך לחוג יוגה,
אבל לפני שהוא הלך הוא חתך לי מלון לקוביות – מאז הבחילות יש בי תשוקה בלתי מוסברת
לפירות. אני מקווה שלא יגלו אצלי סכרת היריון – וישבתי וראיתי סרט תיעודי על
התמכרות לקריסטל מת'. כשגורי הגיע רציתי רק לצאת מהבית, אז הלכנו עד שינקין, שם
הייתי מוכרחה לקנות שתיה מוגזת שכמובן עשתה לי כאבי בטן (אני כמו ילד מפגר שקשה לו
לחזות את העתיד) ורצנו הביתה לשירותים.
אחרי שהתפניתי הצעתי לגורי ללכת לאכול פיצה
ב-"הפיצה", מקום חביב לכל הדיעות שתמיד בערב יש בו תור ענק. אני חייבת
לציין שהדבר שהכי עוזר לי לבחילות הלא פוסקות הוא לאכול, אז כמובן שזה נראה לי הגיוני
לאכול פיצה בערב אחרי שבצהריים אכלנו חומוס ("זו מנה קטנה. זה לא כמו משפחתית
ב-'פליפה'". אני וגורי עוד משפחה קטנה: איש, אישה ובטן. ה-"בטן"
בכלל לא אמורה לצאת בחודש שני, אלא שתהליכי העיכול מואטים בהיריון. כמו כן, אני
חייבת לציין שהשתנה לי הפופיק ואני רוצה את הפופיק הקודם שלי בחזרה. תודה).
ב-"הפיצה" השגנו שולחן בזה שהסכמנו
לשבת בחוץ (לא היה איכפת לי כי לבשתי מעיל דובון שקנינו בלונדון. אחר כך גורי העיר
לי שהיו עליו כתמים של משחת שיניים וזה הכניס אותי עוד יותר לדיכאון), אבל האוכל
הגיע רק אחרי חצי שעה. הזמנו כל אחד, "חצי פיצה אישית" ואחרי שכל כך
היללתי את המנות הקטנות שלהם הרגשתי אחרי ש-"טרוף טורף יוסף" ש-"לא
נודע כי בא אל קירבו" (להזכירכם אכלתי בצהריים חומוס ואחרי הצהרים מלון שלם
לבד) ושיש לי עוד בחילה (בכלל, לא ברורה לי היוריסטיקה הזו ש-לאכול פותר את
הבחילה. למה עוד לא הבנתי שיש בחילה של לפני האוכל ויש בחילה של אחרי האוכל)אז
הגעתי הביתה הישר למקלחת ונכנסתי למיטה עירומה ומהבילה - בלי גורי, שעוד היה צריך להתרחץ
אחרי אימון היוגה – ונרדמתי. העיר אותי סמס בשמונה בבוקר שבו בת הדודה שלי מודיעה
לי ש- "לא מתאים לה להיפגש השבוע". בסדר, לא מתאים לך, אבל למה בשמונה
בבוקר? אי אפשר להודיע את זה בעשר?
בכלל אני לא מבינה את כל "תרבות המיסרונים"
הזו: בתחילת שבוע שעבר בת הדודה הזו שאלה אותי בסמס (ברור שבסמס, מה אנחנו חיות, שנתקשר
אחת לשניה?)אם אני רוצה להיפגש. עניתי לה שכן. בת הדודה ענתה לי אחרי 72 שעות מתי
היא יכולה. עניתי לה ביום חמישי אחרי צהריים מתי מתאים לי מכל השעות שהיא פירטה
ואז ביום ראשון היא עונה לי שזה לא מתאים לה. אז בשביל מה הטרדת אותי? מי עונה
לסמס שהוא יזם אחרי 72 שעות? ואחר כך עוד 72 שעות? אני לא מבינה את העולם יותר.
תודה, סליחה ובבקשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה