חזרנו עכשיו מחדר הכושר. ביום חמישי, היום שבו אנחנו מבקרים בדרך כלל במסעדה. גורי לא רצה לוותר על החוג, כי הוא רוצה לדגום את כל החוגים לפני שהוא מחליט בשביל איזה חוג לצאת מהעבודה בשבוע העבודה. השבוע הוא לא שבוע עבודה. לא הלכתי איתו לחוג, כי הרגשתי שאני כל כך עייפה שאני "לא מסוגלת להבין הוראות פשוטות" ולא כל כך פשוטות. להושיט רגליים אל מעבר לראש למשל. יש בי גמישות של עץ. אני למעשה פינוקיו. אני כבר ילד אמיתי. פעם ראיתי דוח שאחותי כתבה בעבודה על נבדקת והיה כתוב שם "מסוגלת להבין הוראות פשוטות". זה משפט שכאילו נלקח מהסדרה "פלפלים צהובים" שבה מסופר על ילד בספקטרום האוטיסטי והוא לא נשמע לי מתאים לדוח השמה ולא משנה עד כמה התפקיד הוא מפגר, אבל מה אני יודעת. אני את התואר השני בתחום הזה לא סיימתי ואם הייתי מסיימת, הייתי עובדת בתחום השיקומי, מעבירה לאנשים "הוראות פשוטות" שלא כמו מדריכת הפילאטיס/יוגה/ווטאבר.
גורי אוהב את החוגים הקשים (פילאטיס/יוגה/ווטאבר) ואני את הרכים (פלדנקרייז/עיצוב). זה עניין של אינטליגנציה אחת חסרה מתוך "האינטליגנציות המרובות" (עכשיו גיגלתי לראות אם יש כזו תיאוריה, או ששוב זכרתי לא נכון את הלימודים. אני קוראת לתואר שלי בפסיכולוגיה: התואר בשיחות סלון, כי לזה הוא משמש אותי בעיקר): אינטליגנציה גופנית. אני אפילו לא נעה בחן. אז גורי הלך לחוג ואני ראיתי עוד חמש דקות של intervention ב- hulu והלכתי לחדר הכושר, לדווש על האליפטי ולראות intervention בערוץ ביוגרפיה. אחר כך, עליתי לבריכה וחיכיתי ליד חדר החוגים ואז כשגורי יצא, ירדנו למכון שוב וראיתי "רקדניות קטנות" ודיוושתי עוד חצי שעה. "ממש קיבלת היום את כל אבות המזון של הג'אנק הטלוויזיוני" אמר גורי וזה במקום לשבת בדיקסי ולאכול עוף קייג'ון ואורז והום פרייז, אבות המזון של הג'אנק הלא טלוויזיוני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה