לפעמים אני
מרגישה שגורי טוב אלי מדי ולא מגיע לי. היום הלכנו לעשות סידורים אחרונים
בחופשה, כי מה שלא נעשה היום לא ייעשה יותר כל השנה. היינו צריכים ארון
לנעליים, כי הנעליים שלי זרוקות בחדר השינה על הריצפה והעוזרת רק עושה מהן
ערימה סמי מסודרת כאשר היא מנקה. תכננו לסוע לאיקאה ובסוף מצאנו את עצמנו
במתחמי הקניות שליד הסינרמה, כי רצינו קודם לבדוק מה יש בתל אביב. בחנות
הראשונה ראינו ארון נעליים שהתאים לחדר השינה שלנו בדיוק, אבל היה עשוי
מלמין ואמרתי לגורי: "אני לא מאמינה שאתה רוצה לקנות לנו רהיטים של אנשים
עניים שנראים כאילו מצאו אותם בפח האשפה". אחר כך "הסכמתי לו" ללכת לעוד חנות במתחמים ביגאל אלון
- "בוא ניסע כבר לאיקאה"
- "גם איקאה זה מכוער"
- "זה מכוער, אבל לא ככה. איקאה זה לאנשים עניים כמונו, כלומר לא כל כך עניים". מעניין אם אלתרמן כתב את "תבוא השמחה אל שולחן עניים" על שולחן שהעניים קנו באיקאה.
ובחנות השניה מצאנו ארון לא מכוער, למרות שהיא גם הייתה מן חנות מחסנים כזו, אבל שגם מקבלים אריזה שטוחה להרכבת הרהיט בבית. "ראית מה זה. זה יותר טוב מלקנות פאזל ליום כיפור וזו גם כפרת עוונות. בתורה כתוב שביום כיפור אפשר או לצום או להרכיב רהיט בהרכבה עצמית ו-"אלוהים" סולח לך באותה מידה, אלא שבתנ"ך לא כתבו את שמו של אלוהים במרכאות, כי זה היה הבלוג שלו והוא היה ברשותו.
ואז כשגורי הלך להביא מוכר (תמיד צריך לחפש שם את המוכר במחסנים האלו) הרגשתי פתאום תחושה עזה של חידלון ועייפות ועמדתי שם, בתוך החלל המחסני הזה בין כל המוצרים וחיכיתי למוכר ואחר כך גורי השאיר אותי עם העגלה, כשהלך להביא את האוטו מהחניון של החנות הראשונה ("תסתובבי לך קצת עם העגלה ותראי דברים, במקום לחכות בחניון בשמש") והדבר היה נצח עייף ואחר כך קנינו גם מאוורר ומכונת גילוח ופן לנסיעות (טוב, ראיתי דברים) וגורי קיבל מצב רוח נהדר כי הצלחנו לבצע חלק מהסידורים שלנו ואני רציתי לאכול ב-"קפה איטליה", אבל אמרתי: מה אם לא יהיה שם מקום והמלצרים לא יהיו נחמדים. "אני לא חושבת שאני יכולה מלצרים לא נחמדים עכשיו", אז עצרנו בפרנק ופתאום "כשבא הדבש הזה אל פי" (אכלתי נקניקיית חזיר קטנה בלחמניה עם חרדל דבש), חזר לי האור בעיניים ויכולתי לחזור הביתה ולהכין לי קפה
ואז הלכנו לחדר הכושר ודיברנו עם המנהל המאוד נחמד ואיחדנו את המנויים שלנו למנוי זוגי. החישוב היה מאוד מסובך, כי היה לי מנוי אחד לבריכה ואחד לחדר הכושר ולגורי היה מנוי חדש לא כולל בריכה והיה צריך לאחד את הכל, למרות שאלו שלושה מנויים שכל אחד מתחיל ומסתיים בתאריך שונה והבנתי את כל מה שהמנהל הסביר, בזכות החזיר הקטן בלחמניה והקפה ואחר כך הלכנו לסופרמרקט וקנינו מצרכים למרק. גם להכין מרק זה מכפר על משהו. גורי מקלף את הירקות ומנקה את הבשר. אחר כך שמים את עשבי התיבול ואת העוף בסיר. מחכים שהכל ירתח. אחר כך קוראים לגורי ואומרים "גורי, תוציא את האיכסים". אחר כך מוסיפים את הירקות ויושבים ליד המרק חמש שעות ואומרים "איזה ריח נעים, איזה ריח נעים". אחר כך גורי אוכל מהמרק ואומר "יצא לך מרק טעים". מה אתה אומר, גורי. זה אתה הכנת. אתה ממש "עוגת עלית, את אפית".
- "בוא ניסע כבר לאיקאה"
- "גם איקאה זה מכוער"
- "זה מכוער, אבל לא ככה. איקאה זה לאנשים עניים כמונו, כלומר לא כל כך עניים". מעניין אם אלתרמן כתב את "תבוא השמחה אל שולחן עניים" על שולחן שהעניים קנו באיקאה.
ובחנות השניה מצאנו ארון לא מכוער, למרות שהיא גם הייתה מן חנות מחסנים כזו, אבל שגם מקבלים אריזה שטוחה להרכבת הרהיט בבית. "ראית מה זה. זה יותר טוב מלקנות פאזל ליום כיפור וזו גם כפרת עוונות. בתורה כתוב שביום כיפור אפשר או לצום או להרכיב רהיט בהרכבה עצמית ו-"אלוהים" סולח לך באותה מידה, אלא שבתנ"ך לא כתבו את שמו של אלוהים במרכאות, כי זה היה הבלוג שלו והוא היה ברשותו.
ואז כשגורי הלך להביא מוכר (תמיד צריך לחפש שם את המוכר במחסנים האלו) הרגשתי פתאום תחושה עזה של חידלון ועייפות ועמדתי שם, בתוך החלל המחסני הזה בין כל המוצרים וחיכיתי למוכר ואחר כך גורי השאיר אותי עם העגלה, כשהלך להביא את האוטו מהחניון של החנות הראשונה ("תסתובבי לך קצת עם העגלה ותראי דברים, במקום לחכות בחניון בשמש") והדבר היה נצח עייף ואחר כך קנינו גם מאוורר ומכונת גילוח ופן לנסיעות (טוב, ראיתי דברים) וגורי קיבל מצב רוח נהדר כי הצלחנו לבצע חלק מהסידורים שלנו ואני רציתי לאכול ב-"קפה איטליה", אבל אמרתי: מה אם לא יהיה שם מקום והמלצרים לא יהיו נחמדים. "אני לא חושבת שאני יכולה מלצרים לא נחמדים עכשיו", אז עצרנו בפרנק ופתאום "כשבא הדבש הזה אל פי" (אכלתי נקניקיית חזיר קטנה בלחמניה עם חרדל דבש), חזר לי האור בעיניים ויכולתי לחזור הביתה ולהכין לי קפה
ואז הלכנו לחדר הכושר ודיברנו עם המנהל המאוד נחמד ואיחדנו את המנויים שלנו למנוי זוגי. החישוב היה מאוד מסובך, כי היה לי מנוי אחד לבריכה ואחד לחדר הכושר ולגורי היה מנוי חדש לא כולל בריכה והיה צריך לאחד את הכל, למרות שאלו שלושה מנויים שכל אחד מתחיל ומסתיים בתאריך שונה והבנתי את כל מה שהמנהל הסביר, בזכות החזיר הקטן בלחמניה והקפה ואחר כך הלכנו לסופרמרקט וקנינו מצרכים למרק. גם להכין מרק זה מכפר על משהו. גורי מקלף את הירקות ומנקה את הבשר. אחר כך שמים את עשבי התיבול ואת העוף בסיר. מחכים שהכל ירתח. אחר כך קוראים לגורי ואומרים "גורי, תוציא את האיכסים". אחר כך מוסיפים את הירקות ויושבים ליד המרק חמש שעות ואומרים "איזה ריח נעים, איזה ריח נעים". אחר כך גורי אוכל מהמרק ואומר "יצא לך מרק טעים". מה אתה אומר, גורי. זה אתה הכנת. אתה ממש "עוגת עלית, את אפית".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה