סיימתי
את 'האחים קרמזוב' ועברתי ל-'אידיוט' והאידיוט הוא ספר כל כך מופלא שלא ניתן לחדול
מלקרוא אותו. בכריכה האחורית כתוב שאפילו דוסטוייבסקי לא החליט אם הנסיך מישקין הוא תם או מניפולטור
גאוני, רק שחבל שקראתי את הכריכה האחורית כי שוב מנחם פרי גילה את הסוף של הספר. בכל כריכה אחורית של 'הספרייה החדשה' מנחם פרי מגלה את הסוף של הספר להנאתו הפרטית. על הכריכה האחורית של 'זיכרון דברים' כתוב רק "גולדמן באמת התאבד בסוף" לכן יעקב שבתאי ניסה להתחכם והסגיר את עובדת התאבדותו של גולדמן כבר בשורתו הראשונה של הספר.
וכשגורי הגיע הביתה, ראינו את הפרק הזה ב- 'ניצה ולחם':
ואז
כל הזמן אמרתי לגורי "אני חולה" כמו הציפור המפגרת וגם האמת, שרתי את
השיר "תגיד את הסיפרה חמש, אתה רואה זה לא קשה" מהמערכון הזה:
ובאמצע
הלילה התחיל לכאוב לי נורא הגרון וקמתי לשתות סודה בחמש בבוקר ואז חזרתי למיטה
ואמרתי לגורי ש- אני (באמת) חולה
וכשקמתי חיכתה לי על שולחן העבודה כוס של ארקפה שהיה כתוב לה על המכסה "בוקר
טוב גורי" ועל הכוס עצמה באותיות דפוס "שתי אותי" וזה נורא הצחיק
אותי, אבל בכל זאת אני חולה ועדיין צריכה לעבוד ואנשים מתקשרים אלי ורוצים דברים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה