המומינים לא היו יכולים לומר את זה טוב יותר

בדיוק אני צופה בפרק מהסדרה גולסטאר ביו-טיוב (כמובן, השאלה הנשאלת היא למה אני רואה ריאלטי על כדורגל והתשובה היא שאני כל כך אוהבת ריאלטי שאני מוכנה לראות ריאלטי על כל נושא, חוץ מהריאלטי 'שושלת ברווזים' שזה על אנשים עם זקן ו- 'עקרות בית גם מיואשות וגם אמיתיות' שזה על נשים עם מניקיור שעושות קניות ו- 'שלום בית' שזה על רבי משנות התשעים שמשכין שלום בית בתוכנית שמשדרים מקלטות וידאו מטושטשות וקצת מקולקלות), 

ותום קשתי, בריאלטי כדורגל שאני צופה בו ביו-טיוב, אומר "אנחנו קבוצה כל כך חלשה, שאפילו המומינים היו מנצחים אותנו" ואז הוא שר את שיר הפתיחה של המומינים, פעולה שגנבה את ליבי מיד. מיד שכחתי לו שבפרק שעבר הוא אמר שחסידה היא מילה נרדפת לבת יענה.

אומנם, כשהסדרה 'מומינים' שודרה לא טרחתי לצפות בה וגם לא קראתי את סדרת הספרים של טובה ינסון אפילו שהיא יצאה בהוצאה המעולה לנוער 'מרגנית', אבל הציורים ב- 'מומינים' והשמות שלהם כל כך מתוקים, שאי אפשר לעמוד בפני סנופקין וסנורקה. 

כשהיינו בלונדון נכנסנו לחנות המומינים בקובנט גרדן ולא ידעתי מה לבחור ובסוף קניתי לאחותי כפיות מומינים ולי מגבות מטבח של סֵרָח, כי אם להודות על האמת, מגבות מטבח זה דבר שקשה לזכור לכבס, לכן תמונה של יצור שקוראים לו סרח עליהן זה דבר שבא בעיתו. 

ועוד דבר שרציתי לומר, אם כבר התכנסנו פה, שמנחם פרי הוא פארש-על כי את מה שהוא מגלה בכריכה האחורית של האידיוט, דוסטוייבסקי מגלה בדף האחרון של הכרך השני של הספר. זה לא כמו לומר שרסקולניקוב רצח זקנה, כי אף אחד לא חושב ש- 'החטא ועונשו' זה על מישהו שהעביר תריסר מוצרים במקום עשרה בקופה המהירה בסופרמרקט או על זה שפיסטוק גנב את המפתח של חביתוש בלי רשות של רגע ודודלי -

הסוף של 'אידיוט' הוא די מפתיע ולא כל כך צפוי. זה לא כמו להגיד Anna Karenina should mind the gap או משהו. הבן אדם משקיע, קורא את 'אידיוט', כשהוא יכול לראות ביו-טיוב את תום קשתי ממציא חיות, ומנחם פרי הורס לו, אחר כך שלא יתפלאו שכשנילי מירסקי תוציא תרגום חדש ל- 'נשמות מתות' של גוגול או משהו, אני אעדיף לצפות ב- 'גאון של אבא' עם יהורם גאון ותשבי התייש

(תוכנית שאף פעם לא ראיתי, אבל מקורות יודעי דבר מוסרים לי שיהורם גאון בכלל לא מתייחס יפה לתשבי התיש וגם לא נראה שהוא כל כך אוהב ילדים + כל כך רואים שזה פאה משיער חתול. זה כמו אהוד מנור עליו השלום, שכל שנה במקום להלבין, צבע השיער שלו היה נהיה יותר כהה, רחמנא ליצלן. זה התחיל מג'ינג'י בהיר, עבר דרך כל גווני החום שמוכרים ב- 'סופר פארם', וכשהגיע לשחור הוא נפטר, לא עלינו). בקיצור האידיוט האמיתי במהדורה החדשה של 'האידיוט' זה לא הנסיך מישקין. זהו.

סיפורים עם לקח לספר לילדים לפני השינה

בחיפה היה לנו בעל בית שההודעה הקולית שלו בטלפון הנייד הייתה רק "רמי!" בקול ממש אנטיפתי, אולי כדי שאנשים ששוכרים ממנו דירות לא ישאירו לו הודעות שהמזגן התקלקל או משהו. באותה תקופה היה לנו משחק לוח שנקרא 'ראקו' שהיו צריכים לסדר בו קלפים מעשר לאחד בסדר יורד וכשמישהו מצליח הוא צריך לצעוק 'ראקו!' שהיריב ידע מי ניצח בסיבוב, אז אצלנו היה צריך לצעוק בסוף כל סיבוב "רמי!" כאשר החוק הוא שמי שלא עושה את זה בטון מספיק חסר סבלנות ועצבני מפסיד הפסד טכני. 

רמי הזה היה מן שוטר שעשה הסבה למטפל רייקי, למה היו לו אנרגיות מיותרות בידיים, שהוא ייחס להם סגולות מרפאות. פעם אחת הוא עשה שימוש באנרגיות שהיו לו בידיים בשביל לזרוק לדיירת אחרת שלו את כל החפצים דרך החלון, כי היא לא שילמה שכר דירה. השמועה מלרלרת שאם הוא היה מטפל הרייקי שלך, מרוב פחד היית מתרפא, או מינימום שוכר ממנו איזה חדר בואדי ניסנאס וזה היה סוד הצלחתו. 

רמי היה יותר מצליח מהנזיר שמכר את הפרארי שלו, וידע שמי שיבכה כשימות, יהיו חמשת האנשים שהוא יפגוש בגן עדן, שיתבאסו שעכשיו שרמי בא לגן עדן, נהרס הגן עדן. זה כמו הפרסומת שמישהו מגיע הביתה עם אוטו חדש והילדים עצובים שזה לא סוסיתא, כי הם רצו להוציא את הסוסים הקטנים מהמנוע של הסוסיתא ולשחק איתם "רמי!", אלא שהסוסים רק שמעו את שמו של רמי ונרפאו מיד מלהיות סוסים שרצים בתוך מנוע. הם שכרו דירה בואדי ניסנאס ומצאו עבודה בתור גרילמנים ב-'גלידה יונק'.

יום ההתרמה לילדים שלא מצליחים להרכיב ביצי קינדר

כבר חודשיים אני לא מוצאת אף קוקיה בבית. כבר חשבתי שבלילה בא גמד רשע ומכניס את כל הקוקיות מתחת לכריות של הספה, ששם נבצר ממני הכוח לחפש, עד שמקרה פתחתי את המגירה התקועה באמבטיה וגיליתי ש-ס' העוזרת פתחה שם את 'בנק אוצר הקוקיה' 

ולמי שמחפש את 'בנק אוצר הקוקיה' בגוגל בעקבות הפרסומת שיש בטלוויזיה עם הכלב טוליפ (זה 'טוליפ 17' כבר. לדליק מתו הרבה טוליפים מאז 'שמיניות באוויר'. אולי מהשיעמום של התוכנית. זה כמו שאת הילדה מ- 'שיישאר ביננו' רצחו מחבלים בסיני מתוך מחאה נגד הטלוויזיה החינוכית והפיטורין של קישקשתא שהיה עובד קבלן. נירה רבינוביץ היתה מקבלת שי לחג, תלושים למק דיוויד באלף שקל (אותם היא הייתה תורמת לילדים עשוקים. למה הייתה טבעונית), וקישקשתא היה מקבל לחג צעצעוע קופץ מקולקל) – 

אז לכל מי שמחפש 'בנק אוצר הקוקיה', יש מבצע אינטרנט משגע – כל המעביר משכורת של יותר מעשר קוקיות בחודש, מקבל חשבון עם ריבית והפתעות. אל תגידו "למה ראיתי ולא קניתי" אחר כך. סוף מעשה במחשבה תחילה. מילה של טוליפ.

וּמִי שֶׁזּוֹכֵר אֶת יַלְדוּתוֹ יוֹתֵר

אז בסוף הוא רצה שאערוך בשבילו פרוייקט מהסוג שאני מתפרנסת ממנו. ללא תשלום כמובן. והסכמתי. אולי כי זאת העמדה שלי כרגע ברצף ההווה. לקנות דברים. יש לי יכולת קניה. יכולת קניה וחכירה ושאלה. 

י"ר הוא לא כמו המאפייה 'טארט מן ורובין' שאני מעמידה פנים שהיא לא קיימת יותר, סתם כי מתחשק לי ו-י"ר הוא לא הספרית א', שהחלפתי אותה במעצב גבות מכיכר המדינה ובגללה אני כבר לא עוברת יותר ברחוב החשמונאים. הוא לא רחוב שאפשר לא לעבור בו יותר.  

הוא הילד שפגשתי בגיל שמונה בגינה הציבורית ליד הנדנדות שאמר שהוא גר בבניין החום בהיר, כשאמרתי שאני גרה בבניין החום כהה ושמחנו לגלות שזה בעצם אותו הבניין ורצנו לשם ואמא שלו הגישה לנו עוגת גבינה וכבר אז התחילה לא לסבול אותי. אני אפילו זוכרת על מה דיברנו באותה שיחה ראשונה בפה מלא עוגת גבינה. 

פעם י"ר אמר לי: "אני לעולם לא אהיה מסוגל שלא לענות לך" ואני מניחה שהוא כבר פיתח את היכולת הזו, אבל אני כשלעצמי עוד ניצבת בגן ליד הנדנדות וההורים שלי עוד גרים בבניין החום-בהיר-כהה. 

בעד זה אני תמיד בסקייפ. גם כשלא מותקן לי סקייפ.

- כותרת מתוך שירו של יהודה עמיחי '1924'

ובו גורי קונה בגדים בסקייפ

אני עדיין חולה, מה שגורם לכך שיש לי (עוד) פחות חיים מכרגיל. סיימתי כבר את הכרך הראשון של 'אדיוט' ורפרשתי את "כל" האינטרנט.

יניב הציע לי חברות באפליקציה המתועבת המכונה פייסבוק. לא ייחסתי לזה חשיבות, כי הרי להציע חברות בפייסבוק זה הדבר הכי לא אישי בעולם. זה המקבילה האינטרנטית ללשאול מישהו ברחוב "איך מגיעים לארלוזרוב?". אחר כך הוא שלח לי הודעה ש-"למה אני לא בסקייפ יותר". עכשיו, הסיבה האמיתית להיעדרותי מהסקייפ היא שהוא הקונטקט היחיד שלי שם ובפעם האחרונה שהוא הסתקייפ איתי הוא "שכח" לסיים את השיחה בצורה מנומסת רק כי שאלתי בעדינות על המודל העסקי של העסק החדש שהוא כביכול מקים. וזה לא ששאלתי את זה בכדי להקניט אותו או בשביל להוכיח ידע ב-"עסקים". סתם, ניסיתי לפתח שיחה. "אני רק נשמה עם כוונות טובות, בבקשה אל תניח לי להיות בלתי מובן" שרו אנשים כל שהם וצדקו משהו. אלא שאחד התחביבים של "יניב" זה לייחס לי כוונות רעות. כן, "יניב", טסתי 24 שעות לוונקובר לא בשביל לראות אותך אלא בשביל "לקנות בגדים". למעשה, גם להלוויה של אבא שלך באתי בשביל "לקנות בגדים". פתחו סניף של זארה בבית הקברות בראשון לציון, לא ידעת?

אז כאמור הסיבה האמיתית לזה שאני "לא בסקייפ" היא ש- "יניב" לא הרגיש לי כמו סיבה טובה להתקין סקייפ במחשב החדש, אבל כש- "יניב" שאל אותי למה אני לא בסקייפ כתבתי לו "כן, אני בן אדם גרוע. אני עשויה להתקין סקייפ בדקות אלו" ואז התקנתי סקייפ וגם הגדלתי לעשות ושלחתי לו הודעה שאני בניק הישן שלי, סתם בשביל להתכייף עם שועלים. עכשיו, רוב הסיכויים ש- "יניב" לא יפנה אלי יותר לעולם (יכול להיות שהתקנתי סקייפ בשביל "לקנות בגדים"? אני מתחילה לחשוד בעצמי!) ואם הוא כן יפנה, הוא "ימרמר" אותי קלות במשך חמש דקות ואז יעבור לדבר הבא, שזה סוג היחסים שאני נוטה לפתח באי אילו השנים האחרונות. בעיה שלי, האמת. זה כמו שהבן זוג של אחותי ענה כששאלנו אותו למה הוא חנה כך שלא נוכל לחנות מאחוריו בחניה שאבא שלי פינה ל- *שתינו* – הוא ענה – "כי לא רציתי שתחנו אחרינו". הגיוני. תודה, בבקשה וסליחה. תבוא כל יום, שועל ליטופים שכמוך.