לא התכוונתי להיעלם, קיטי. כלומר, בהתחלה התכוונתי ואחר כך שקעתי בזרם העירום של החיים, שוכח מקיומך ואז נעשיתי חולה. גורי הדביק אותי בשפעת. היום עליתי מן השכחה וניגשתי למכון הכושר. הכושר אבד לי בינות לימים הלבנים ולמחלה ומצאתי את עצמי מתנשף ומתנשף מעשרים דקות של אימון ואחר כך ניגשתי לסדר את הציפורניים שלי ולצבוע אותן באדום, מואסת בשיוף העקום שעשיתי לעצמי וכל היובש הזה בידיים מסבון הכלים וההזנחה. מה שכן, ירדתי גם שלושה קילו מהשפעת ואני כבר לא דובי כמו ביום שישי הזה שניסית לא לומר לי שלום בסנטר ולי היו כתמים במעיל הסגול והבעה לא תבונית של לפני הקפה. בסוף עוד ימצאו חיים תבוניים בתודעה שלי, אבל לא בשעות הבוקר.
אחר כך הלכתי למרוט גבות. זה היה טוב ללכת ברחוב, אחרי שבוע שאני וגורי בילינו סגורים בבית. כשגורי חולה הוא פשוט שוכב במיטה וישן, מקסימום שומע 88 בטרנזיסטור. אני הייתי צריך לעבוד וממילא אני שונא לשכב במיטה. החלטתי שאני לא אוהב את הספר 'שתהיי לי הסכין'. אדם רואה אישה בקרב המון ומתחיל לכתוב לה מכתבים רגשניים והוא לא רוצה להיפגש ולא רוצה יותר מלכתוב ואתמול, כשהיא לא ענתה לו, הוא רץ עירום ברחוב שלה. זה לא אמין. אם לא תכנסי לקרוא בפוסט, לא ארוץ עירום בפרישמן, אלא אכין לי פירה מתפוח אדמה אחד ואאזין לתוכנית הג'אז ברדיו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה