אנשים מתנהגים אלי לא כל כך יפה, אבל אין לי כח לחפור בזה, אפילו לא ביני לבין עצמי. אני רוצה להיות כמו גורי שטוען ששום דבר הוא לא אישי. אתמול אחותי אמרה לי בטלפון שגורי, כמו יניב, ממגנט ילדים וכלבים בגלל האדישות שלו ואני יודעת שהאדישות שלו נובעת מזה שהוא חושב ששום דבר הוא לא אישי. הוא אומר: מי שלא נחמד אלי כנראה שלא שווה את המאמץ וזה בניגוד לרוב האנשים שנמשכים לקור, שנמשכים ל-"לא", שנמשכים למה שלא שלהם ולא רוצה להיות שלהם.

אז גם אני שוכחת מהאנשים האלו ומתחילה לנקות את המטבח. יש משהו מאוד ממשי במים, מטליות וקצף של סבון, ניקיון הוא משהו שאתה משיג שניתן לראות אותו בעיניים. אם אי אפשר לנהל רושם, בוא וננהל את זה שמחבת הסטייקים תהיה נקיה לארוחה של מחר. שיהיה חזה עוף פרוס ועגבניות שרי ופטריות שמפיניון ואגסים במקרר, שדלתו כמובן סגורה באופן אחראי ביותר.

בוא נכבה את המזגן ונפתח את התריסים ונעמיד פנים שהסתיו הגיע לפי פקודה חשאית של הסִיקוּרִיטָטֶּה שבלב. אחר כך אני אעשה לעצמי פדיקור כי היום אין לי אקסטרות של ביטחון עצמי בשביל שאיזו רוסיה סופר דופר אסרטיבית, שלא לומר אגרסיבית, תכאיב לי בבהונות של הרגליים. שאף אחד לא יכאיב לי, לא בבהונות של הרגליים ולא בכלל ורגע אחד שקט בבקשה, אני רוצה לומר דבר מה, או שכבר אמרתי. לא זוכר.