שדה הבעיה מוגדר כך: אין מחסום קוגניטיבי בין סטימולוס לרספונס. הַקִירוֹת הַכְּבֵדִים מְבִינִים מַשֶּׁהוּ וְנוֹפְלִים בִּשְׁתִיקָה. כל עוד ההתרה הזאת איננה תלויה בך היא איננה חיובית. גם כעס הוא משהו להיאחז בו ומפלטם האחרון של בני המעמד הנמוך היא החוצפה. והשתיקה והעוינות והכעס. אתה מצביע על התודעה ואומר "תודעה זו הינה כוזבת" והיא הולכת להתבייש בפינה בזמן שאתה שותה קפה שחור ומעיין בעיתון. רצוי שהעיתון יהיה גיליון של 'דבר' שאיננו קיים עוד משעה שהובסו הפועלים תבוסה ניצחת. אין דרך להעביר קומוניקציה מאונה אחת של המוח לאונה אחרת. שהאונה האילמת תקשיב למה שיש לאונה המדברת להגיד. אנחנו מתפצלים לשני אנשים שונים. היד המכה היא היד החומלת ואין דרך לסדר את הדברים בסדר ברור. דרושה ריאקציה. חוצפה. שתיקה. עוינות. וכעס: המחסום הקוגניטיבי בין סטימולוס לרספונס שעומד בו שוטר שבודק תעודות זהות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה