הסברתי פעם לגורי למה אני לא כותבת, בשורות של נתן אלתרמן בשיר 'עוד אבוא אל סיפך': "כי ביתך העני כה חשך לעת לילה/ ועצוב בו ודאי לאין סוף/ וחיי, שכרעו בלי הגיע אליך/ נכנעו לחוצות ולתוף". העמדה של הדובר השר בשיר (כמו שהמורה לספרות בתיכון אהבה להגיד), היא קצת מעצבנת: כאילו, מצטער שאני לא יכול לבוא לבית החשוך והעני והמעאפן שלך, אני בדיוק נהנה באיזו מסיבת רחוב מטורפת, אלכסנדר פן בדיוק מגלגל לי איזו סיגרה ("ויש בְּלוֹ על כל סיגרה וקוליטיס וחררה", כמו שהוא כתב בשיר אחר. ככה למדתי מה זה בלו) ויש קטעים ובחורות ועניינים. אז לא בא לי.
מצד שני, כל האינטראקציה הזאת היא בראש שלי וזה כמו שגורי אומר, אל תאשימי אותי על מה שאני עושה בחלומות שלך, כי זה לא באמת אני. "לא אני הוא האיש". עוד דובר שר מעצבן. בהתחלה הוא אומר "מה אכפת לך? אני או הוא/ או אחר יתנבא ביער". סבבה? סבבה. אבל בסוף זה "במותך לא ידעו למי/ את הקדשת את ליבך המנוח". יופי באמת. מה איכפת לך? אני או הוא, אבל האמת שאין כמוני. "נוני נוני אין כמוני" והנה התחלנו באב נתן וסיימנו בבתו תרצה, שנפלה מהחלון בטעות ומתה. משוררים אלו אנשים שלוקחים את עצמם בכובד ראש מופרז מדי ("אם זמר שיר מזה הוצאנו/ אל נתנכר לו ידידַי/ אל נתייחס נא אל עצמנו/ בכובד ראש מופרז מדי")
וישנה גם סיבה רביעית.
מצד שני, כל האינטראקציה הזאת היא בראש שלי וזה כמו שגורי אומר, אל תאשימי אותי על מה שאני עושה בחלומות שלך, כי זה לא באמת אני. "לא אני הוא האיש". עוד דובר שר מעצבן. בהתחלה הוא אומר "מה אכפת לך? אני או הוא/ או אחר יתנבא ביער". סבבה? סבבה. אבל בסוף זה "במותך לא ידעו למי/ את הקדשת את ליבך המנוח". יופי באמת. מה איכפת לך? אני או הוא, אבל האמת שאין כמוני. "נוני נוני אין כמוני" והנה התחלנו באב נתן וסיימנו בבתו תרצה, שנפלה מהחלון בטעות ומתה. משוררים אלו אנשים שלוקחים את עצמם בכובד ראש מופרז מדי ("אם זמר שיר מזה הוצאנו/ אל נתנכר לו ידידַי/ אל נתייחס נא אל עצמנו/ בכובד ראש מופרז מדי")
וישנה גם סיבה רביעית.
