18/09/13
14:28
בחצות אתמול ראיתי מסרון מאחותי ששואל אם אנחנו
רוצים לבוא להורים, אז סידרתי לי ולגורי סדר יום שכולל צהריים בחדר הכושר (שנסגר
בחמש לרגל החג) ואחר צהריים אצל הורי, אלא שאז הטלפון של גורי צלצל ואח שלו שאל,
אם אנחנו רוצים לחגוג את יום ההולדת שלו עם כל המשפחה. גורי היה סקפטי, אבל אני
משום מה (כך גורי) הנהנתי בהתלהבות. דקה אחר זה, כבר תכננתי טיול לבאג בשביל מתנת
יום הולדת ושתי דקות אחרי זה, נזכרתי שיום הולדת זה אומר מפגש עם אחות של גורי,
בעלה ושני התאומים שלהם, שאפילו לא עונים לי כאשר אני מברכת אותם לשלום. ארוע משפחתי
זה אומר שכולם יושבים בסלון ומדברים ואני יושבת בחדר כאשר מגוון ילדים בועט בי
ודורך לי על הרגליים. מיד הכרזתי שאני לא באה ושאלתי את גורי למה הוא משאיר אותי
לבד בערב החג וגורי ענה, למה סימנתי לו בכזו התלהבות שנבוא, כאשר הוא דיבר בטלפון.
דברים תמיד נראים לי טובים ומתאימים ממרחק של זמן
(נניח שתיים שלוש דקות) ואז אני נזכרת במה באמת כרוך האירוע ופתאום יש לי חשק
להישאר בבית ולהסתכל על צבע מתייבש (או פרקים של arrested
development בהולו). ואז יצאנו לחדר הכושר, כולי בבאסה
עמוקה ("מה, גם להורים שלי אחר צהריים, גם לבד בערב חג וגם סבתא שלך
בשבת?" אמרתי לגורי שלא הבין מה אני רוצה ממנו, הרי 66% מהתוכניות האלו היו
שלי).
גורי התאמן שעה ואני כל הזמן הייתי צריכה לרדת
מהמכשיר בשביל משהו (פיפי ולשאול את גורי למה הוא לא רואה "תעופה
בחקירה"), לכן התאמנתי רק 42 דקות שלא הספיקו לי. אחר כך הלכנו לבאג וקנינו
מתנה בארבע מאות וחמישים ש"ח, מתנה שאח של גורי לא היה מקבל, אם לא הייתי
מזכירה לגורי שאולי כדאי שנקנה לו מתנה, אבל אני תמיד הגיסה המעאפנה שלא צריך
לענות לה כאשר היא אומרת שלום. תהנה מהאוזניות סטריאו בלוטות'. אני חייבת להיפטר
מהקורבניות הזו, בהזדמנות הקרובה למקום מגורי (אבל לא הערב. תרמנו במשרד).
19/09/2013
14:24
שוב יצאתי חומוס. היה כיף עם המשפחה של גורי.
מאוד כיף. אח שלו, בעל השמחה, רצה לשבת בוולפנייטס ואין לי בעיה לשבת שם, זה כמו
"מגרש הבית" שלי (עכשיו אפשר להבין איך עליתי ל-67 קילו, אם מסעדת
המבורגרים היא "מגרש ביתי" עבורי, אבל אני מניחה שזו לא המסעדה כמו העיר
העוטפת אותה). כל הזמן שאלו אותי שאלות כמו "גורי, הם יתנו לי קרח
בכוס?" או האם הלחמניה מגיעה עם רטבים וזה עשה לי נחמד. גם גיסתי ובעלה היו
נחמדים מאוד וניהלנו שיחה מאוד נעימה. בהתחלה לא היה לי מושג שבכלל אפשר לשבת
בוולפנייטס, משפחה שלמה, כל כך הרבה זמן, כי ביננו, זה כמו בורגראנצ' משודרג, אבל
עובדה. גם לא היה להם כל כך איכפת כי היה שם ריק. מי אוכל המבורגר בערב החג. אחרי
שישבנו שם איזה שעתיים זרמנו לסיצילאנית וההורים של גורי הזמינו אותנו גם לגלידה.
אלוהים, מי אוכל גלידה אחרי המבורגר וביקשתי כדור אחד ונתנו לי גלידה ענקית.
הסתדרתי שם מעולה. זו הייתה הרגשה מאוד טובה.
גם הייתי לי שיחה מעניינת עם אבא שלי ואחותי על
יוגה ומדיטציה. לא היה לי מושג שאבא שלי מתרגל יוגה. הוא מדבר רק על ריצה ורכיבה
על אופניים. וגם לא היה לי מושג שאחותי הייתה מתרגלת מדיטציה. אני צריכה להוציא את
הראש מתוך עצמי מדי פעם. אבא שלי דיבר על זרם התודעה שלו ונראה שזרמי התודעה שלנו
דומים. אני מרגישה פחות לבד בעולם. יכול להיות שאני חווה את העולם יותר עויין ממה
שהוא באמת?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה