היום קמתי לבדיקת דם בשבע וחצי, שעה לפני שאני
קמה בדרך כלל בזמן האחרון. בדרך חזרה, גיליתי עולם בוקר שלם שלא הכרתי. הקפה היה
מלא באנשים, המאפים היו טריים ושתי אמריקאיות ביקשו "קפוצ'ינו בכוס של
אספרסו". אם כבר, אספרסו בכוס של קפוצ'ינו, מלאה עד הסוף ואפילו זה לא יעזור
לי להעביר את היום המנומנם הזה.
אני יודעת שאני נראית מטורללת, מפרסמת פוסטים
מהטיוטות של "גורים" ואז מוחקת. פשוט, הגעתי ל-"גורים" באקראי
(רציתי להגיב למישהי תגובת מאומתת עם שם משתמש וסיסמא) ונסחפתי בקריאה והוקסמתי
מעצמי, הו כה הוקסמתי מעצמי. אין לי שמץ מהרגשות האלו עכשיו. גם לא היה לי אתמול. כתבתי
סייפא שנראתה לי כמסבירה את זה ואז כשגרבתי גרביים לשיעור יוגה, הבנתי שהיא לא
מסבירה כלום, אז מחקתי. המדהים הוא שעשיתי את זה באדישות מוחלטת, את הפעולה (החבאת
פוסטים בטיוטות) שפעם הייתה מלווה בהרגשה לא נעימה של חרדה וכישלון.
בסוף שיעור
היוגה, בהרפיה, כשהמדריכה כיבתה את האור ואמרה "הרפו מהגוף הפיזי, הרפו מהגוף
המנטלי", אמרתי לעצמי, אני לא אחשוב על זה עכשיו, כשהרוח נושבת כל כך יפה דרך
חלונות חדר החוגים והחשיכה מלטפת והמזרון כל כך נעים לגב שלי ועוד מעט כולנו נגיד
ביחד את "האום" ותהיה מן ויברציה נמוכה ומסתורית בחדר. איזה אושר קטן
זה. אחר כך ירדנו דרך החניון לאכול פלאפל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה