איך לא לקבל נעליים וממתקים

אבא שלי התקשר אלי אתמול ושאל אם אני רוצה להתלוות אליו ואל אחותי לקניית נעלי ספורט מותאמות אישית. הוא הורה שוויוני ולא יכול לסבול לקנות משהו לאחת מאיתנו ולא לקנות לשניה, משל היינו שני פעוטות בחנות גלידה.

לרוע המזל, בגלל שהמחשבה הראשונית שלו הייתה כן לקנות משהו לאחותי, הוא תיאם את העניין, רק עם אחותי, לשעה שמאותגרי שירותים כמוני שהם גם פרילנסרים נמוכי רוח, שמתזמנים לעצמם תאריכי יעד בנדיבות עד כדי חנק, לא יכולים לצאת בה מהבית. אלא אם מדובר ליציאה לשירותים בתשלום ליד ארקפה, לתא עם המחיצה שמודפסת עליה תמונה דיגיטלית ענקית של פיל דוהר. הפיל דוהר, אתה עושה קקי. כמו שכבר כתב אריאל זילבר: "איך שמשון באשתעול היה אכבר גבר/ ואיך אני באשקלון עובד באוטו זבל".

הלוואי והייתי עובדת באוטו זבל! כשעובדים באוטו זבל פוגשים אנשים. למעשה, דייל קארנגי כתב את הספר 'כיצד תרכוש ידידים והשפעה' תוך כדי עבודה על אוטו זבל ולספר במקור קראו 'כיצד תרכוש ידידים, השפעה, ומתנות מהזבל', אבל העניין עם הזבל לא כל כך תפס בארצות הברית, אז הורידו אותו במהדורה המאוחרת.

בצר לו, שאל אותי אבי, אם לקנות לי משהו אחר מהחנות (הסימטריה חייבת להישמר) אבל בגלל שאני בכלל לא מכירה את החנות הזו ובאופן כללי לא כל כך אוהבת שקונים לי דברים, נאלצתי לסרב בנימוס. 

האדם היחיד שאני אוהבת לקבל ממנו מתנות הוא גורי. הבעיה שגורי לא אוהב לקנות מתנות. אין לו למשל בעיה עם זה שאני מזמינה לנו סוויטה בנווה צדק בכל יום הולדת, אבל קשה לו לקנות לי מתנה ליום ההולדת. פעם אמרתי לו שפרחים מצביעים בעצם על חוסר סימטריה בין הנותן לבין המקבל. אם פרחים יוצרים חוסר סימטריה, אמר גורי, אז מה נגיד על מתנות? 

בבוקר פורים הוא חזר עם ערימה של ממתקים שנועדו להכנת משלוח מנות למשחק 'גמד וענק' בעבודה. הוא פרש את הממתקים על דלפק המטבח והציע לי לבחור אחד. שאלתי אותו אם הוא בטוח שהוא רוצה לתת לי אחד, בעודי חוככת בדעתי בין טוויקס ופסק זמן שוקולד לבן. גורי השיב שכל ממתק שייגרע מהמשלוח יעשה אותו פחות יפה ופחות מכובד ועשוי להוביל לאכזבה קשה של מקבל המשלוח (כאילו שגורי לא קנה את כל הקיוסק ואישתו). 

אז למה אתה מציע?, שאלתי את גורי (וזה מזכיר לי את ההורה המלווה השמן שהיה יוצא איתנו לטיולי בית ספר שהיה מזהיר את הילדים המנומסים בכיתה: "אל תציעו לי מהממתקים שלכם, כי אני אקח!"). כי את תמיד נעלבת שאני לא קונה לך כלום, השיב גורי ובזה הוא כנראה מתייחס לכל הפעמים שאמרתי לו "תביא לי הפתעה כשאתה חוזר מהעבודה" שלזה הוא תמיד משיב "חנות ההפתעות סגורה" אבל הוא כנראה מרגיש רגשות אשם ש-"חנות ההפתעות" תמיד "סגורה", אז מדי פעם הוא מביא לי איזה קרמבו מעוך שחילקו להם בעבודה או חופן של שוקולדים, שהביא איזה מסכן שנסע לחו"ל (אבל למה הבאת כל כך הרבה? הבאתי אחד מכל סוג).

בקיצור - לא קנו לי הבוקר נעלי ספורט בהתאמה אישית ויפה שעה אחת קודם. בשביל סימטריה, צריך לעבוד. ולא מהשירותים.