וכמובן שיש את הסיפור הידוע על סבתא שלי שעבדה במזנון של הליברלים ובגין נישק לה את היד כי היא הכינה לו סנדביץ מבלי שהתבקשה בזמן שהם עבדו עד מאוחר. אני מחבבת את בגין. הייתי מכינה לו סנדביץ בעצמי אם לא היה נגמר הלחם הלבן. כשהיינו בהמסטד עלינו לקבר של מארקס. טוב, לא "עלינו", הסתכלנו מבחוץ ואמרנו הנה הקבר של מארקס ושרנו שלוש פעמים את האינטרנאציונל ופעם אחת את 'שחקי שחקי' בלב, כי מארקס הוא הבבא סאלי של מי שלא עישנו אופיום להמונים ולכן הם כמו דג ללא אופניים ואסתריקה לא נתנה להם מתכון לעוף, מתוך פרנציפ. הכל היא עושה מתוך פרנציפ. כשהייתי קטנה חשבתי שאריאל זילבר אומר בשיר 'אני שוכב לי על הגב' – "היו לי פעם עפרונות. מכרתי את כולם" ונורא ריחמתי עליו שאין לו עפרונות. לי היו שפע של עפרונות. פעם אבא שלי לקח אותי איתו לספרייה הפדגוגית ונתנו לי עפרונות וציירתי ציור ואז הציור נקרע ופדגוגית אחת, דווקא נחמדה, הדביקה לי אותו בסלוטייפ אבל לא נישקתי לה את היד כי היא לא הכינה לי סנדביץ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה