אלישבע

יש לי במוח מרווחים סינפטיים מיותרים. שמש ניצחית בראש צלול היה סרט מצויין. שלום, אני מעוניין למסור כמה מרווחים סינפטיים. יש לי מרווחים סינפטיים למסירה. למסירה מרווחים סינפטיים. לא בשבת. לא בראשון. לא בשני. לא בשלישי. לא ברביעי. לא בחמישי. לא בשישי - תטאטא לי בבקשה את המרווחים מכל הניורוטרנסמיטורים המיותרים. מהי שיכחה? איך עובדות מכות חשמל? מה עושים העצים? אסתריקה רוצה מתכון לעוף? אתם מקלקלים לי גם את הגינה וגם את המצב רוח. "נפשי כולה עורגת לארץ תקוות שווא/ שם נפתחים לרגע שערי המהר"ל/ ודרך פז נמשכת רחוק על פני הים/ וגז ניגון השקט בשחק הנרדם/ הארץ היא נחמדת יומה כולו שבת/  לכל לבב מולדת לכל צרה מפלט". אם יש לך מרווח סינפטי מיותר/ תלך עכשיו הביתה, תרצה -  נבוא מחר. את זה אלישבע לא כתבה. אם היו מטאטאים ליונה וולך את המרווחים, היא לא הייתה פוגשת את אלוהים ונדמה לנו שכשהיא אמרה "לעולם לא יבוא עוד אלוהים המתוק בחלוני" הבנו את שהיא מתכוונת. אחר כך חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים. כל המבואות חסומים. קרא לזה אבידן. גם הוא מת שמן ועני ומתגולל על הרצפה בבית מלוכלך ואלוהים המתוק לא בא עוד בחלונו, אז הוא התכתב עם עצמו בשורות קצרות, סטקטיות. הוא שלח שלושה מכתמים ועצמו השיב לו במכתב אחד שאבד בדואר אז הוא התקשר אליו והיה תפוס כי לא היה לו טלפון. כאשר גולדה מאיר הייתה ראש הממשלה שמעון פרס היה שר הדואר. על הטלפון שלנו היה ציור של צבי. הצבי היה מקבל סחרחורת כשסובבנו את החוגה. הוא ביקש מאיתנו בכל לשון של בקשה לא להתקשר לאנשים שיש להם הרבה אפס ותשע במספר ואנחנו סירבנו והלכנו לקנות ארטיק בטעם לימון.